חלמא טבא

בלילה ההוא נדדה שנתי.
חשבתי על החיים החדשים שלי.
על כמות הזמן הבלתי נגמרת כמעט . ועל התכנים , שאני אמורה למלא.
אז , סידרתי וניקיתי והלכתי לקאנטרי, ובישלתי ואפיתי וציירתי וקראתי וכתבתי וראיתי סדרות והלכתי לקניון ושם ישבתי עם חברה לקפה ונסעתי ברכבת, וראיתי את הנכדים , והלכתי לסרט , נו? אז מה ? הרי את כל הדברים האלה בדיוק , טוב לא הכל, כלומר לקאנטרי ממש לא הלכתי , עשיתי באמת , ועוד עבדתי שעות ארוכות. אז מה קרה ?
אנחנו לא יודעות שיש חיים שלמים מאחורי עולם העבודה… כן הם שם, הושט היד וגע בם.
ואז בבריכה פגשתי על הבוקר, את המתעמלת הראשונה , ולא הופתעתי שפגשתי אותה, כי חלמתי עליה.וזה היה המשך ישיר כאילו .
בחלום היא עמדה לידי וחייכה אלי. חתול שחור עבר בינינו מזמן .
ובחלום אני מחזיקה בידה ואומרת לה, בואי נשלים. לא טוב שאנחנו שומרות טינה . והיא צוחקת ואומרת: אני לא כועסת עלייך , אף פעם לא כעסתי.
ואני שמחה ומרגישה הקלה .
ובבריכה בבוקר , כשאנחנו שתינו עומדות בפעם הראשונה , ניצבות אחת מול השניה , אני אומרת לה אותו דבר , אני לא כועסת עלייך . אותו יום הייתי קצת בלי מצב רוח. והיא עונה לי. גם אני. אני שמחה שהחלטת להשלים איתי. אני כבר מזמן לא כועסת.
זה היה כל כך קל. הייתי חייבת לעשות את זה מזמן. למה לא חשבתי על זה . הרי לשמור חדרון קטן בתוך הלב במיוחד למישהי , שדווקא את כועסת , מתעבת לא סובלת, מתרחקת. למה ? עדיף לשחרר. להמשיך הלאה , לנקות את החדרון הזה מהתעוב. אז כמובן , אי אפשר לאהוב את כולם
זה ברור.אבל כולם יצירי כפיו של היושב במרומים, צריך לכבד ולקבל את השונה והחריג וגם אלה שכמות הכימיה הזורמת אליך מזערית עד אפסית. שהם ואת כמו שמן ומים. ושאולי לא תתפתח ידידות מופלאה עד סוף הימים עבל לפחות לא נעמיס על עצמנו ביחסים מורעלים שלא מביאים מזור.
החלום , הוא הטיוטה או הסקיצה, בחיים את מיישמת אם יש לך את האומץ.