חלומות מתנפצים

חלומות לא מתנפצים, הם מתלכלכים, אבל חומרי הניקוי מספיק חזקים.
כשהחלום יתגשם, הוא יבריק וינצוץ. Promise.

חלום אף פעם לא מתנפץ. את עדיין רוצה לעשות את זה, לא?
כישלונות תמיד יש, בכל דבר. תמיד נופלים ונפצעים בחלום שלהם עצמם – וזה קשה ושובר כל פעם מחדש, במיוחד אם מישהו אחר מהצד מצליח ואתה לא.
אני יכולה להגיד לך על עצמי שאני חווה הרגשת כישלון כמעט כל שבוע. זה לא נעים ולא קל, אבל לכל אחד יש את ההצלחות שלו. צריך פשוט להתאמן, צריך ליפול. אף אחד לא נהיה אלוף עולם על השנייה הראשונה שלו, או על השעה, או של השנתיים.
לבחור שהחלום התנפץ זו בחירה שלך ובחירה שלך בלבד. נפילות הן הדבר הכי חשוב שיש בחיים – אם לא תדעי ליפול את לעולם לא תהיה למעלה, או תשרדי שם.

סתם אני חושב, נניח שהחלום היה מתגשם במלואו. מה אחר כך? בסוף גם הוא יתמוסס…
ואם תמצאי חלום נוסף, אפילו אם הוא יתגשם בסופו של דבר גם זמנו קצוב….
לעניות דעתי הכי טוב להינות מהחיים עצמם ולא לחכות להצלחה הכי גדולה ברגע הכי מתאים. כי כמו שהחיים מלמדים אותנו – רוב החלומות לא ממש מתגשמים במאה אחוז…
הכי טוב לשמוח בכל הפעמים בהם לא נפלת!
בסך הכל, זה היה יום נהדר, לא? יצאת לטיול עם המשפחה, החלקת על קרח עם אחים שלך. תחשבי כמה אנשים סתם השתעממו בבית או לא יכלו לצאת בכלל….

זה מה שנראה לי.
חוצמזה הכתיבה ממש יפה! :)

אני מרגישה שהסיפור שלי הוא כמעט כמו שלך, אח שלי מחליק כבר 3 פעמים וכבר שנה שהוא לוחץ על ההורים שלי לבוא להיכל הקרח. אתמול נסענו לשם.
אני רקדנית אז סבתא שלי אמרה לי "ברור שאת תחליקי טוב" ואני אמרתי שזה שונה מאוד ואף פעם לא ניסיתי, כל השנים פחדתי מרולרבליידס אבל חשבתי לעצמי "למה לא?"
כשנעלתי את הנעליים הרגשתי את הכובד שלהן וכבר נפלתי עוד לפני שהגעתי לקרח, אני בן אדם מאוד עצבני ורציני אבל לקחתי את זה בהומור חשבתי לעצמי "טוב מה יכול להיות יותר גרוע?" ואז הגעתי לקרח. עכשיו שאני מסתכלת על איך שהייתי אתמול אני נשפכת מצחוק לא הפסקתי לצרוח ולצעוק "לא,לא,לא" ושוב לצרוח. בקושי יכלתי להחזיק את המעקה ולא להחליק תוך כדי. מהרגע הראשון ידעתי שלא אזוז מהקרח עד שאני אדע להחליק ואפילו לשתי שניות בלי מעקה.
תפסתי לאנשים אקראים את היד וצעקתי שלא יעזו לעזוב לי את היד כי אני אפול, בחנתי את ההחלקה של אלו שיודעים וניסיתי לחכות אותם, אני די בטוחה שעיקמתי את הקרסול. ואז ראיתי מישהי בת פאקינג 10. היא החליקה יותר טוב ממה שאני אחליק אי פעם. שאלתי אותה אם היא יכולה ללמד אותי כי אני חסרת טקט בדברים האלה. היא הסבירה לי ותוך כדי צחקה, היה לה צחוק נעים שהרגיע אותי. רגל, רגל בעדינות. היא הפצירה בי לעזוב את המעקה ושאני ארשה לעצמי ליפול, הצלחתי לעזוב את המעקה ואיך שהגעתי לאמצע דפקתי חליקה, ידיי התקררו כי מרוב ההלם שכחתי להרים אותם, הרגשתי כל כך חסרת אונים כי לא הצלחתי לקום ולפני ששמתי לב שתיים מהצוות הרימו אותי. בסופו של דבר אחרי עשר דקות הצלחתי לעזוב את המעקה ולכמה שניות להיות אני בעצמי. כמוון שהחלקתי עוד כמה פעמים ויש לי כחול בברך אבל הדבר החשוב הוא שהצלחתי!! כי האמנתי בעצמי. אני בדרך כלל הבן אדם שכל נפילה מחלישה אותו ולא מחזקת אבל מצאתי את הכוח שבי לנסות שוב ולא לוותר לעצמי. סבתא שלי רצתה לצלם אותי פורסת ידיים בהתחלה צעקתי לה דרך הזכוכית "מה נראה לך?" ובסוף היא קיבלה את התמונה שהיא כל כך רצתה ואני קיבלתי את מה שהבטחתי לעצמי אז מה שבאתי להגיד לה בכל החפירה הזאת שתשתקי ותנסי שוב ושוב ושוב ותפלי על התחת שוב ושוב ושוב עד שתצליחי כי מי שלא נכשל לא יודע להעריך את ההצלחה ותפסיקי לוותר לעצמך ותפסיקי לשכנע את עצמך שחלומות מתנפצים במיוחד לא חלום כזה! וזאת לא רק את והבעיה לא בך למעשה איך בכלל בעיה או שבעצם יש, את משכנעת את עצמך שאת לא יכולה, ולוזרים לא מגיעים לשום מקום בחיים אז אני מציעה שתחזרי למשטח קרח הזה, תנעלי מהר את הנעליים הכבדות תחליקי ימינה ושמאלה באלכסון אל תתביישי לתפוס לאנשים בידיים ולהתחיל לצרוך עליהם ופשוט תאמיני בעצמך!

תודה. האמת היה כיף. פשוט באותו רגע הרגשתי שהחלום שלי לעולם לא יתגשם… אני לא מוותרת ואחרי שהפציעות שלי יתרפאו אנחנו ניסע שוב ואני הבנתי למה נפלתי ובפעם הבאה אני אצליח. אני יודעת שאני לא אגיע לתחרות. אני גם לא מצפה לזה ולא רוצה. אני רק רוצה להגיע ללעשות סיבוב שלם בלי המעקה…

תודה על העידוד.