חלום שחלמתי היום

אני חולה, אז כול היופ אני ישנה.
אז ברורו שיש לי חלומות חולניים.
הנה אחד שחלמתי בדיוק פני שנכנסתי למחשב :)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"הגיע הזמן ללמוד" מחש במין גיחוך הילד שיש לידי. שיערו היה בלונדיני מתולתל, שגולח מעט מאחורה כך שנוצר מי שקע בצווארו. הוא התיישב לידי.הוא לבד את הכותונת הזו שלובשים ילדים ששרים במקהלה קתולית, עם שוליים זהובים. אני זיהיתי את הילד, אבל בחרתי היתעלם.
אז בא עוד ילד.
הוא התיישב על השולחן שלי, כלומר, שלי ושל הילד הבלונדיני המתולתל. הוא חייך, ועיניו הכחולות התמלאו באור אדום, ואז שתיי קרניי לייזר יצאו מעיניו ושרפו את השולחן. עיניו חזרו למצהן הרגיל, שיערו הבלונדיני והחלק נראה חולני כמעט, והכותונת שלו הייתה מעוטרת בשוליים ורודים להבדיל מאחיו.
אני דווקא הרגשתי בסבבה עם העניין שילד יורה קרני ליזר. מהעיינים.
"עכשיו אין על מה לכתוב! אתה סתם פושטק חוליגני! אסור ככה בבית הנזירים של מיה!" צעק הילד המתולתל.
ואז נעץ מבטו בי.
"את לא נזיר!" הוא הצביע עליי באצבעו, שרעדה.
"לא, היא כן נזיר" גיחך הילד עם הכותנות עם השוליי הורודים.
"i am sorry" אמר המתולתל, מחייך, ומתקדם לעבר הילד השני בצעדים כבדים. ידו נחה על כתיפו. "but you are just wrong" הוא חייך, ומשך בשיערו של השני.
קמתי הכיסא הקטן שעליו ישבתי וברחתי מהכיתה.
יצאתי אל החצר.
שם עמדו עוד ילדים כאלו.
שמיג הפנו את עיניהם אליי וירו קרניי לייזר לעברי.
מצאתי את עצמי בבית החולים.
שני הילדים ישבו לידי. המתולתל הניח את ידו על לחיי.
"את חמה" הוא חייך.
"ואת קר" מלמלתי.הילד קם והתחיל להכות בי, בבטן שלי, ואז ברגליים.הילד השני בא, לקח מזרק, והזריק נוזל כחול זחרני אל אוזני.כאב לי נורא,ואז הוא הביא פטיש והתחיל הלכות אותו בראשי.לא יכולתי לקום.נאנחתי ועצמתי עיינים.
ואז שמתי לב שאני מחזיקה במשהו.החזקתי בידי לב פועם.הילד המתולתל שכב על הרצה, שוטט מדם.
"את חמה" הוא מלמל.אז הוא לא הפסיר לפרפר.ואז נדם.
"אני הרגתי אותו!" צווחתי.ניסיתי לנער את את הלב מהיד שלי אבל הוא נתקע שם.בידי השנייה החזקתי סכין, שהתקרבה במהירות לילד השני, שעמד ליד המתולתל ובכה.
"אותי את לא תהרגי!" במהירות הוא הסתובב אליי, עיניו היו אדומות, ושיערו השחיר במהירות מדאידה. תווי פניו התשנו, והוא נראה כמו…. כמו השטן בתוך ילד. במהירות הוא תפס את הסכין שעברה לידו והחזיר אותה אלי, היא נתקעה בליבי.
ואז גיליתי שאני בכלוב של הבבונים ושל הדובים, שהתאחדו, בגן החיות בחיפה. שניי בבונים עם תחת אאדום כרחו את זנבותיהם סביב ראשי.
ואז בא דוב ונגס בו.
ואז התעוררתי.
:)