חלום או מציאות

קיבלתי טלפון מחברה מפורסמת שרוצה שאנסה להיתקבל לסדרה. חשבתי שעבדו עלי. הגעתי למקום במהירות. היו שם הרבה ילדים. לפתע הרגשתי את עצמי בסיטואציה מוזרה. אף אחד מהילדים לא הכרתי ולפתע הכרתי אותם. חוץ מאחד. אחד שתפס את עיני.
כל כך יפה וחמוד ואת שמו לא ידעתי. הסתכלנו אחד אל השני. דיברתי אך הוא לא. ליבי דפק במהירות בכל פעם שהסתכל בעיני.
דיברתי עם האנשים האחרים וגם הם לא הכירו. הם חייכו אבל לנוכך משהו. לא ידעתי למה. ניסיתי להסתכל אחורה אבל לא הצלחתי. הלכתי אליו שוב. ניסיתי לדבר איתו אך הוא עדיין שתק. זה עיצבן אותי ממש.
לפתע הכול נהיה מעורפל. לא ראיתי הרבה. טיילנו בחוץ. צחקנו כמו משוגעים. אך לא דיברנו.טוב הוא לא דיבר ואני ניסיתי אך עדיין לא הצלחתי להוציא הגה מפיו שלו. שתקתי..הוא הסתכל בעיני שוב. נמסתי לא יכולתי רצתי ממנו. רציתי לעשות משהו אבל לא ידעתי מה.
הוא תפס בידי. הסתובבתי אליו.הוא חייך את חיוכו הכואב. אמרתי "אתה הנסיך הקטן שלי. למה אתה לא מדבר?" דמעות ירדו מעיני. רציתי שיחבק אותי שיקח אותי. רק שיעשה עימי משהו. הייתי מאוהבת בו. אני עדיין עד היום. הוא מחה את דמעותיי. לא ראיתי אף אחד מהילדים. לא הכרתי את הפנים שלהם. ידעתי שמשהו פה לא הגיוני.הוא משך בידי והמשכנו ללכת. לפתע הוא הסתובב והמשיך לחייך. לא יכולית יותר. נישקתי את פיו בתשוקה כל כך רבה. אחר כך כאילו בטיבעיות נשכתי את שפתו בעדינו והוא הזיז את שפתיו אל שלי. הכניס את לשונו וכך גם אני. זה היה מדהים. כאילו נולדתי מחדש. לפתע הוא חייך שוב והלך. רציתי ללכת אליו אך לא הצלחתי. זעקתי "נסכיי! נסיכי!!!!" הוא הסתובב שב אליי וחיבק אותי. חיבקתי אותו והתנשקנו שוב. לפתע ראיתי את חדרי מעומם אמרתי "לא לא!! רק שזה לא יהיה חלום!!" והתעוררתי. חשתי עצבות עם פרפרים בבטן. אני אוהבת אותו. מאוד אוהבת אותו. אבל הוא פרי דמיוני. מהתת מודע שלי הוא יצא כדי להראות לי שאני אמצע מישהו שיגרום י להרגישכך. כמו שהרגשתי שהייתי עימו. רק הלוואי שאמצע אותו בקרוב.