חלב עם כפית דבש
"כן!" ענתה הילדונת ותלתליה הקצרים והחומים קפצצו יחד איתה. האם לא חייכה אך בכל זאת ניתן היה לראות זיק של שובבות בפניה. "בתור ילדה חולה את יותק מידי תזוזתית." והלכה למטבח, שהיה מספיק קרוב לחדר ההורים כדי שאפשר יהיה לשוחח. "אני תמיד ככה." מלמלה הילדה וכיסתה את עצמה בשמיכה, להראות שבכל זאת היא אינה מרגישה בטוב. האם חזרה עם כוס מלאה למחצה בחלב, ובנפרד כפית עם דבש. הילדה לא רסנה את עצמה וכמעט קפצה מן המיטה. "קדימה, אבל אל תלקקי את כל הדבש מיד." הילדונת חייכה בערמומיות מלאכית ולשונה הורודה התלפפה סביב הכפית. היא מלמלה תשובה לא ברורה ולאחר דקה כל החלב נגמר.
"זה תמיד נראה כל כך טעים בסרט!" אמרה הילדה וספקה כפיים. האם חייכה, והאחיה הקטן עיוות את פניו. "זאת סלמנדרה מטוגנת אני לא מבין מה טעים." הילדה צחקה וגלגלה עיניים, עינייה שוב נחות על המסך והיא נראתה מופעמת מהדמויות המצוירות ומהמאכלים הרבים עד כדי טרוף. "פשוט הם מציירים ממש טוב. זאת האנימה האהובה עלי!" האם הנהנה וחיבקה בכוח את בנה הקטן, מחייכת.
האח הקטן התיישב יחד איתה בכיסא, הגנים התורשתיים גרמו להם לנחת והם בקלות השתחלו שניהם לתוך הכיסא של אביהם, מול מסך המחשב.
הנה, חטיף אשר דומה בצורתו לבמבה אך למעשה על הטיפה היה רשום ברוסית "ממתק תירס מתוק" הילדים חיסלו את החטיף, אף על פי גודלו, במהירות.
מחייכים אחד לשני, ומידי פעם אחד לוקח יותר מן השני, עד שזאת תחרות מי יקח את האחרון. היא תמיד נצחה.
שני הילדים יושבים יחד עם אימם על קצה המיטה הזוגית של ההורים, אביהם חוזר מהמבטח עם מאפיי שוקולד שללא ספק אינם בריאים. הילדה התענגה על כל ששת המאפים. אף אחד מלבד אביה אינו משמין מהם. והסרט שהם רואים "אבא מתארס" הופך לסרט האהוב על הילדה, אמנם לא ממש. עדיין ישנה תחרות מתמדת עם סרטי סטודיו גיבלי.
הילדה קוראת. ילדה? לא ממש, זאת נערה ופנייה מלאים ברגש כאשר עינייה כמעט מרחפות על פניי הספר. אך היא מניחה אותו, הדרמה שם רצינית מידי. במקום זאת זכרונות עולים בה ומציפים אותה בדמעות. היא בכיתה ב' עומדת מול ארון הספרים בכיתה והמורה אומרת "רק תלמיד אחד קרא את כולם" עכשיו גם היא קראה הכל. היא בכיתה ד' קוראת בלי קושי ספר ללא ניקוד, באורך של 300 עמודים.. התלמידים מקנאים. היא בכיתה ו' נזכרת בנסיונות הקודמים שלה לכתוב ספר ואיך בגללה כל הכיתה נסתה גם… לפני שנים כה רבות. כיתה ג'? ד'? הספר הראשון שלה במחברת קטנה. שגיאות כתיב, עלילה מטופשת. היא חייבת להשתפר.
כיתה ו' היא נרשמת לאתר ומתחילה להקליד, ואפילו עכשיו לאחר ארבע שנים היא רק מקלידה מחייכת. מקלידה. בוכה. מקלידה.
מקלידה.
תגובות (3)
אני גדלתי על חלב עם דבש ובמבה של רוסים, אבל הכל זאת מתחילת הסיפור אני חיכיתי, חיכיתי למשהו חשוך או אפל שיקרה. זה אך ורק בגלל האסוציאציה שלי עם כל מה שקשור לבית. את כן תיארת את זה כמשהו נקי, אבל אני לא יכולה להסיר מזה את הכתם שיש לי בזכרונות.
הקטעים עם הספרים, הם מקסימים. אני זוכרת עד היום שהמורה שלי ללשון בכיתה ב׳ או ג׳ אמרה שיום אחד אני חייבת לכתוב ספר ומאז פשוט פקפקתי בעצמי ולא ראיתי שום ערך ביכולת שלי לבטא את עצמי כי אני נורא (״)חכמה(״).
זה נשמע כאלו כתבתי שבכיתה ג' וד' נרשמתי לאתר. – ללא ספק אני צריכה לערוך את זה שוב. ותהיה גאה בעצמך, יש לך כישרון ללא ספק :)
אני אוהבת סקירות על החיים.
יש בהם את הקסם האינטימי של הפרטים הקטנים… כמו חטיף הבמבה שלא הכרתי.
תודה ששיתפת :)