חיים כאלה או אחרים

אני חייה בשביל אחרים, לפעמים אני מרגישה שאני לא אני, אני מחייכת. בשביל אחרים. אני לא נרדמת לעולם, בשביל אחרים. אולי בשביל אלוקים. ומה אני מקבלת? אני מקבלת טריקות דלת ופרצופים חמוצים. יש לי חברות, אבל אני כל כך בודדה, רוצה להתכסו שוב בשמיכה, חברתי הטובה. והנדנדה נותנת נחמה, ואני לא יודעת למי לתת את האמון, אז אני נותנת לכולם, אבל אני קצת תוהה אם זה נכון.. כי הכל נראה לי שקר, הרבה ממה שאחרים אומרים זה שקר.
ואני מדברת איתו, ורוצה לדבר גם עם אחרים אבל אני רוצה להיות בלעדיהם בכלל. והכל מתמלא בצבע, הכל נוזל מידיי. אני לא יודעת איפה לשים את עצמי ביחס לחיים, איפה לשים אותי ביחס לאנשים. והחיים מסתובבים כמו קרוסלה,עוצרים לפתע במקומות לא ברורים. ואני מסתובבת, ורוצה לבכוות אבל כבר לא בכיתי יותר משנה. ואז דמעה ריאשונה מתגלגלת, דמעת תיסקול מלוחה. דמעה של הלא נודע. והעצבים נמתחים, ואני חורקת שינים. ואני שוקעת ברגש הרע, החיוכים אותי עוזבים. ואני יודעת שקל להיכנס לעצבות, אז אני מרחיקה אותה, חוזרת לשמחה. מחייכת אל כולם כאילו אני שלמה.
אבל אני לא. אני עצובה, ושמחה, אוהבת ושונאת, בוכה, וצוחקת, שומעת, וחרשת, אילמת, ודוברת, הולכת, ויושבת, שקטה, ורועשת, רעה, וטובה.
כי אני בשתי מקומות שונים, אני שתי אנשים שונים. אבל אני אותה אישיות כל החיים, אני חייה את החיים.