חייה של הילדה ההיא..

היא כבר חשבה על הכל.
מה משמעות החיים?
היו הרבה דברים שהיא רצתה לדעת אבל לא היה איש שיתן לה מענה עליהם. אתם מבינים, היא היתה בודדה. מאוד בודדה.
היא לא סבלה את חברתם של אנשים, ואלה שכן הצליחה לסבול, לא היו לצידה כשהיתה צריכה אותם.
היא היתה יושבת שבועות, בוכה במיטה וחושבת על החיים שלה. על כל מה שעברה בהם.
אנשים טוענים- היא יודעת שהם לעולם לא יודו בכך, אך בטוחה שכך הם חושבים- שהיא סובלת מפיצול אישיות. מחוסר החלטה עצמית. מחוסר ביטחון.
היא ניסתה להסביר להם שזה לא נכון,אך הם לא הסכימו להקשיב לה.

היא נמצאת ביניהם, אך זה כאילו שהם לא רואים אותה.
היא רוצה לשבת לבד בכיתה, אך זה לא אפשרי, בגלל כמות הבנות.
נשמע לאנשים מוזר, כשהיא אומרת להם שיש לה אוזניים רגישות.
היא לא סובלת רעש.
היא לא סובלת חוצפה.
היא לא מבינה איך אנשים מעיזים לבוא, לשבת לידה (למרות שהיא ממש מתה שהם יעופו משם אבל אין לה לב כדי להגיד להם להתחפף) מרעישים, מפריעים בשיעור, ואז מעיזים לצעוק עליה ולהגיד לה ש "תעבור מקום אם זה מפריע לה" כאילו מה?!? אתם דפוקים?! זה המקום שלי, תעופו אתם.
היא רחמנית מידיי.
היא לא מסוגלת להגיד למישהו לא.
היא זאת שנתקעת בטיולים עם הבנות שאך אחד לא רוצה, כי היא היחידה שמסוגלת לחבר ביניהן.
אבל עמוק בתוך ליבה היא תמיד חושדת שאף אחד לא מעריך אותה מספיק.
היא כמו אמא שניה בבית. היא עושה את כל העבודה כשאמא שלה באה מאוחר, כדי לרצות אותה, לגרום לה להתגאות בה כמו פעם. אך זה לא עוזר. לא משנה כמה היא מנסה, הם לא מעריכים אותה מספיק, וזה פוגע בה.
היא מנסה להיות כמו כולם, אך זה לא הולך לה.
היא שומרת קשר עם חברותיה הותיקות בכיתה, אך לא כמו פעם.

היא רוצה שאנשים יקראו את מה שהיא כותבת, אבל מפחדת לתת להם לקרוא.
היא מפחדת מהתגובה שלהם. הכיתה שלה לא קלה. קשה לה קצת בלימודים והיא מנסה כמה שאפשר להדביק את הקצב ולהבין. וזה עובד לה, חלקית.
היא מתגעגעת לימים שהיא היתה הילדה ההיא, הילדה שכולם אהבו, הילדה שהעלתה חיוך על פניהם של אנשים כשהיו עצובים.
היא מרגישה כאילו היא בתוך כלא עצמי. כאילו גופה לא נותן לה להשתחרר ולהתבגר.

היא מאוד מצטערת,
לא משנה כמה פעמים אמרו לה להתעודד, לשמוע שירים שמחים, לעשות את מה שהיא אוהבת, זה לא עוזר, היא לא מצליחה להשתחרר מההרגל שלה. מהשירים העצובים שלה.
היא דיכאונית מידי. מי שמכיר אותה וקורא את זה, בטח היה חושב שזה שקר.
אבל זה לא.
היא תמיד היתה כזאת. סגורה מופנמת, בעייתית.
לא משנה מה יגידו עליה, רק עם שני דברים היא מתקשרת: ספרים, ציורים.