חיוך

פעם מישהו אמר לי שהחיים הם כמו רכבת הרים, פעם נצן למצוא עצמנו למעלה ופעם למטה..
ברגעים הקשים ביותר, כשבית החסה צורב כאש, כשהגרון חנוק מים הדמעות, כשהדם מתפרע בעורקים וצווח בכל מערכות הגוף.. ברגע שבו אתה כה כועס ורק רוצה לשלוח יד ולבצע מעשה שבלתי נתן לדעת את תוצאותיו..
רק אז האופי של האדם נמדד. ואני, אני כל יום ויום נצבת בפני מכשול שמטרתו להתכילני, בפני אתגר חדש ומורט עצבים, מהרגע שבו אני קמה כשהשמש עומדת וקורנת בשמיים.. אני נמצאת בהרפתקה, שבלתי נתן לדעת כיצד יגמור אותה..
האם אני יהיה שלמה עם מעשיי? האם לא?
האם אני אלך ואבכה לפני השינה? האם אני ארדם עם חיוך?
האם אני יוכל לחוש שוב נאהבת? האם אני אוכל לאהוב מישהו כמו שאהבתי אותו?
התכווצתי והצלקות שחרוטות בלבי ובנשמתי, שמחלחלות כה עמוק ופוגעות בי, יורות בי חמצמץ כל פחד מחדש, כמכה מייסרת ומענה מתחת לחגורה, כה קרה ואכזרית.. בלתי צפויה.. מהגעגוע לזרועות של הגבר שאת אוהבת ורוצה, מהכמיהה הרבה לחוש שוב לכל הרוחות את שפתיו על שפתייך שוב..
בעבר הייתי קמה כל יום להרפתקה חדשה.. שהשאלה האם אמות או אחיה, האם אסתבך או אשחרר הייתה שקופה כאילו ונחקקה על גבי רקיע השמיים הבהירים והתכולים..
כיום, קרביי בערו וכל שריריי נמתחו בפעם האחת מורטת בל קצה עצבים, שאפתי עמוק, מנסה להחזיר את נשמתי, בטני התכווצה בכאב.. כל סערותיי סמרו.. חשתי כאילו דוקרים ומשפדים אותי בסכין החדה שבחדות, כיום אני יודעת שאני אתעורר.. אני אלך לבית הספר.. אני אחזור.. אני אכין ש.ב בצליעה.. אני אשב ברביצה מול המחשב או כאן באתר.. אוכל אולי משהו קטן שאצליח להכניס לגופי המצומק שאני כה שונאת.. דבר אגרור דבר ואני אמצא עצמי נשברת וביכה במיטה..
אבל פתאום היום קרה משהו חדש שציפיתי לו אבל לא חלמתי שיקרה – אני בבחירת העורכים!
חיוך עולה על פניי.. הלב הולם בחוזקה..
היום סוף כל סוף קרה חי משהו חדש ובלתי צפוי.. תודה!
אין לי מושג מה יצפון לי המחר אך היום אני אשן עם חיוך בתקווה לחיים טובים יותר.. כי בכל יום אני קרובה יותר לאושר ממה שהייתי אתמול…
מדכא לחשוב שאני גורמת רע לעצמי, מדכא לחשוב שאני מחייכת.. מדביקה לעצמי את החיוך המזויף והארור, שמסתיר את סערת הרגשות שמתחוללת בתוכי.. אני כה שקטנה להדהים, אחרי אבדה, שבה אבדתי את עצמי וכל מה שהיה בעל משמעות וערך למעני בעולם הזה לא ציפו שיהיה כה שקטה, אך בפנים..
אני מחרישה להחריד.
זה כאילו אני הולכת צעד אחד קדימה ואלפי צעדים אחורה, אך לאחר שמצאתי עצמי בבחירת העורכים.. הלכתי כמה צעדים קדימה..

שכולנו לעולם לא נאבד את התקווה וגם מתי שהכי קשה נדע לחייך!