חיבור
בסקר שנערך בישראל, לפני מספר שנים, גילו ש 40 אחוזים מהנשאלים בו אמרו שהם מעדיפים כי ילדיהם לא ילמדו עם ילדים מוגבלים בגן ובבית ספר. ועוד חמור מכך, בסקר עלה כי שליש מהנשאלים מעדיפים לא לגור בסביבה עם אנשים מוגבלים. ואני שואלת כיצד לדעתכם תינתן האפשרות לעשות שינוי תפיסתי גדול כל כך בקרב החברה הישראלית, ולשנות את המצב הבלתי נתפס הזה?
בעניי חובת המדינה היא להנגיש מקומות ציבוריים ואמצעי תחבורה מגוונים לכל סוגי המוגבלויות! כאשר אנשים עם מוגבלויות יכלו להתנייד בצורה קלה ונוחה יותר בישראל, הם יצאו לשוק העבודה ע"פ יכולתם הפיזית והנפשית. ובכך יפרנסו את עצמם בכבוד, ידאגו לכל צורכיהם וירגישו עצמאים יותר. טענה זו מפריכה את טענת הממשלה שלפיה הנגשה בסדר גודל כזה דורשת סכומי עתק. אם אנשים עם מגבלות יצאו לשוק העבודה הם יזדקקו פחות לקצבאות הנכות המגיעות להם. כך המדינה תחזיר לעצמה את השקעה הכספית ואף יותר מזה, היא תרוויח הרבה מאוד – אנשים נחושים שיצטרפו לשוק העבודה. ורק ירצו להוכיח לה שהשקעה בהם ישתלמה, על ידי ביצוע עבודתם במסירות וברצינות.
תרומה נוספת וחשובה לא פחות, מגיעה דווקא מפן החברתי. כאשר מקומות רבים יותר יהפכו לנגישים מכל בחינה שהיא הדבר יאפשר לאנשים בעלי מגבוליות לרכוש ולשמר חברויות. הם השתלבו יותר בחברה ויראו פחות שונים וחריגים בעייני הכלל. כאשר כמות האנשים המוגבלים במקומות ציבוריים תעלה באופן משמעותי, אנשים אלו יזכו לקבל יותר הבנה ואמפתיה ופחות מבטים חודרים ושאלות נוקבות.
בשל היותי חלק מקהילה זו כבר מגיל ינקות, אני יכולה להזדהות רבות עם הפעולות המורכבות הנדרשות גם נפשית וגם פיזית כאשר מחלטים לצאת למסעדה. מעבר לטלפון המביך שעליי לעשות ולשאול "האם יש לכם כניסה נגישה עבור כיסא גלגלים?" אני צריכה לחשוב עם עצמי האם יש לי את הכוחות להתמודד עם כל שאלה חסרת טאקט שיכולה לצוץ פתאום.
יובל וגנר טייס מסוק לשעבר מייסד עמותת "ניגשות ישראל" התראיין בשנת 2014 לכתבה מרגשת במיוחד, ושם הוא אמר באומץ "כאשר הגורל קובע לך שאתה אדם עם מגבלות, אתה מקבל בונוס "מעצר בית" " ואני שואלת אתכם האם זה חייב להיות כך?!
הייתי רוצה להוסיף נקודת מבט נוספת ולהדגיש עוד יותר את חשיבות ההנגשה. כאשר משקעים בהנגשה כמו למשל ספרים מוקלטים או הנמכת מדרכות, אנו לא עוזרים רק לעיוורים, וגם לא רק לאנשים שמתקשים בניידות.
אנו עושים מעשה חשוב מאוד, ועוזרים לעוד הרבה אוכלוסיות. לדוגמא: בהקלטת ספרים אנו עוזרים לאנשים שמתקשים בקריאה ליהנות ולהחכים מספר טוב, ובהנמכת מדרכות אנו עוזרים לאנשים עם עגלות תינוק להתנייד ביתר קלות.
ההנגשה היא לא רק כלי העוזר לאנשים מוגבלים, היא עוזרת לעוד המון אנשים, שהם חלק גדול מאוד מהחברה. לכן היא כל כך הכרחית…
לדעתי בראש ובראשונה השינוי צריך להתחיל מהפרט. האדם הבודד שחשוב לו. בילדותי הייתי חלק מתנועת הנוער "הנוער העובד והלומד" רציתי מאוד להיות חלק מהקבוצה וליהנות בפעולות השונות. איך לצערי הם כללו בעיקר מרוצי שליחים ומשחקי כדור.
לכן חשוב לי להדגיש "הנגשה" היא לא רק היבט פיזי היא גם היבט רגשי-אישי. מצד אחד עד כמה חשוב לאדם להשתלב בחברה ומצד שני עד כמה החברה רגישה לראות את צרכיו הייחודים ולמצוא פתרון.
כאשר הסברתי למדריכים את המורכבות והרצון שלי נמצאו משחקים יצירתיים נוספים שבהם השתתפתי באופן מלא.
הדבקת סטיגמות וקיטלוג זו היא פעולה שרוב החברה הרחבה עושה כדי לשמור על עצמה ולעשות סדר בתוך המון האנשים שהיא מכילה. מטרתה לייחס לכל אחד תכונות מסוימות ולקבוע – עם מי להתחבר ועם מי לא, ממי להתרחק וממי לא.
לדעתי שפה יוצרת מציאות! בואו נעשה שינוי סמנטי, אלה מילים שאני שומעת ביום יום באופן קבוע ובכל מקום: מה אתה נכה ?!, איזה מפגר!, יא אוטיסט! ועוד ועוד
לכן הייתי רוצה לעשות סדר –
אוטיסט, נכה, שמן ועוד המון המון מילים שאנשים משתמשים בהן ביום יום כ"קללות" בעצם מתארים מצבים שאנשים חיים איתם. וחלקם חיים איתם טוב מאוד, ומנהלים חיים נורמטיביים עם משפחה, חברים, עבודה, ותחביבים. ברגע שאתם משתמשים במילים כאלה כקללה אתם בעצם נותנים להם קונוטציה שלילית!
באופן אוטומטי אנשים כאלה ירגישו חוסר ביטחון בעצמם, ויהיה להם הרבה יותר קשה להשתלב בחברה. אפילו אם המילה עצמה ללא כוונה כלפיהם.
אני היית רוצה לנסות להכניס אתכם רגע לתוך הראש שלי בתור ילדה קטנה… היית חושבת לעצמי נכה… מה נכה?! אני נכה, מה זה אומר עליי?! זה קללה?! אז אני קללה… זו היא תחושה מאוד קשה וכואבת… אז בבקשה אל תשמשו בזה כקללה! אלה מילים שנועדו אך ורק כדי לתאר מצב שאדם חי איתו!
לסיכום כפי שראיתם לדעתי תמיכה והנגשה הם לוו דווקא הנגשה פיזית, זה הוא תהליך שמורכב משינוי סטיגמות בשפה, הבנה והכלה רגשית של החברה הרחבה, וגם הנגשה פיזית של מקומות עבודה, מרכזי בילוי, קווי תחבורה ועוד. כאשר הרצון של הפרט להשתלב בחברה ולהיות עצמאי יהיה מספיק חזק, הוא יגיע גם לדרגים גבוהים כמו הממשלה וכך השינוי המורכב הזה יהיה שלם.
אני מקווה מאוד שהצלחתי להבהיר בפנייך את חשיבות ההנגשה בעיניי, ושהשינוי הזה יתממש כמה שיותר מהר!
תגובות (4)
אשמח שתשתפו!!
היתה לי בעבר תלמידה עיוורת.
המקצוע שאותו אני מלמד דורש יכולות וויזואליות, כך שעבורי זה היה אתגר. כל הכבוד לבית הספר, אך התלמידה היתה (לדעתי) מסכנה.
השנה, בשל תלמיד עם קביים (תאונה, לא משהו קבוע), הועברה כל כיתתו לקומת קרקע. רוב השנה היתה בזום, אבל הכיתות שבקומת הקרקע הן ללא הציוד הדרוש לי לצורך ההוראה. בעיה עבורי שיוצרת בעיה עבורם.
ההנגשה חשובה, אך חשוב לא פחות היחס שלנו אל המאותגרים. חשוב להתייחס אליהם בכבוד המקביל לשאר בני גילם.
בעניין הסטיגמות או השפה, זה עניין של חינוך. במקומות שבהם גדלתי, היתה סובלנות נמוכה מאוד לשפה גסה/ קללות/ כינויים/ וכיוצ"ב. כיום, אני לא רק מתנסח בשפה גבוהה. אני חושב בשפה זו. (ותודה להוריי…)
מאמר נכון וחשוב.
אני לא גזען, אני שונא את כולם.
אהבתי את זה ממש,אני מסכימה עם כל מילה שאת אומרת שם.
אני גם אוהבת שמעלים דעות אישיות,בנושאים שונים לאתר,זה יכול להתפח לדיונים מרתקים.
ואת נשמעת לי בחורה חכמה,הייתי שמחה לשמוע עוד דעות ממך,אז לא נשאר לי עוד מה לומר לך חוץ תמשיכי.
תודה רבה לכולם