חזרה לשיגרה בימי קורונה ב'

אילנה פתחה את המחשב והנה צצה הודעה בדואר הנכנס, הודעה הנראית כלא אפשרית בימים אלה, הקשים לכולם. וההודעה היא על טיול לגליל המערבי, אילנה בתחילה לא קלטה, טיול , נופים ירוקים, ים כחול, גלים לבנים ויהיו בוודאי פרחים. נרשמה לטיול והייתה במתח שלא יהיה לה חום , חס וחלילה, שברגע האחרון יבטלו והנה הגיע יום הטיול.
אילנה עולה לאוטובוס שאינו מאוכלס בצפיפות כראוי לימים אלה וטוב שכך יהיה תמיד. קשה היה להכיר את הנפשות הפועלות שרובן עטו מסיכות וחלקן הזיזו שיהי קל לנשום. כל אחד סיפר על "עלילותיו " בימי הקורונה, על הסגר וחוסר הפעילות. התלוננו שלא נפגשו עם הנכדים תקופה ארוכה. כל המטיילים הביעו אי-אמון במנהיגות בעקר מימי הפסח.
שמחו שהגיעו לטיול שכל חיכו לו. ביקשו להקפיד על הריחוק אבל זה לא היה כל כך מציאותי. המציאות השתנתה, מודדים חום הכניסה, מחטאים ידיים, הנוהג שונה בחדר האוכל, על כך חשבה אילנה, זה עדיף שיגישו בדלפקים ושלא יתנפלו על אוכל ויזרקו אחר כך.
עוד דבר , חשבה, בכל טיול יש משהו חדש שעוד לא ראיתי, ישראל נחפרת, ומגלים עוד אתרים של פעם. עוד נטיעות, ההרים ירוקים ופה ושם כתמי צבע של פריחת האביב, קוצים סגולים וכחולים, טיילות חדשות ופרות רועות באחו. היה טוב להוריד את המסיכה ולנשום אוויר צח וצלול.
הליכה בעתיקות, בשבילי נחל, בצל עצים ירוקי-עד. המעניין היה חומת שתולה החוצצת בין ישראל ללבנון, עטורה בציורים בשלל צבעים , לאורך החומה גרפיטי וציורים המלאים צבע ואמירה בעד שלום ואחווה, ציורי בעלי-חיים , ציורים שאינם מביישים צלמי-טבע.
בסיומו של היום הגיעו המטיילים לשלומי שבעבר הייתה מעברת באסה, נכנסו לבית המצוייר כולו בצבעים חמים כאדום וצהוב, פסים נקודות ומסיכות.
"הציירת הייתה אנאלפביתית, ציירה מהבטן והרגש" שמעה אילנה "החלה לצייר בגיל מתקדם עד שלא יכלה עוד".
ביום האחרון הגיעו המטיילים לראש הנקרה, מעט אנשים, אויר צלול, הים שקט וכחול ובו כתמי טורקיז, מרחוק אניות חיל הים ובצל המשך המנהרה ללבנון. הצצה בנקרות "קאפרי שלנו" אמרו.
יצאו לראות את שבילי החוף שהיו מלאים בפריחה סבולה מופלאה משובצת בכתמים צהובים. בתום הביקור ב"יד ליד" חזרה אילנה לביתה, טיול זה נתן לה דלק רוחני לימים הבאים, כמה היה טוב בלי חדשות או נכון יותר כמה שפחות חדשות ורצוי כנראה , חשבה אילנה , לא להקשיב יותר מדי , אלא להתבונן ולהפעיל את השכל הישר.