חזי המפצח

חזי המפצח.

את יחזקאל חי,לו נהגנו לקרוא חזי המפצח,אני מכיר עוד מהילדות.
שנינו התגוררנו בעיר קטנה בפאתי תל אביב,אשר הבילוי היחיד בה,היה קולנוע עלוב, רחוב ראשי וקיוסקים מעץ לממכר פיצוחים.
אז נהגנו לנסוע מעט באופניים,אשר נראו כמו שדים שחורים, מגושמים עם דינמו בצידי הגלגל.אך שרירי הרגליים הצעירים שלנו התגברו עליהם בקלות ואף בערבי שבת הצלחנו להגיע אתם לעיר ספר סמוכה, למועדון "קליפסו" הידוע אז לשמצה.
בערבי שבת נהגנו ללכת הלוך וחזור ברחוב הראשי בעירנו,אשר ברובו חשוך וחזי היה מצביע על נקודת אור בהמשך הדרך ואומר, זה פפו הבולגרי. גרעיני החמניות שלו הטובים ביותר בעיר. מתפצחים בקלות על שן אחד, בלחיצה עדינה,הגלעין נדבק ללשון והקליפה נפלטת כבמעשה קסמים.
הנדסת גרעין בלתי רגילה. אבל, חזי היה מוסיף ואומר כך,,לא לקנות אצלו גרעיני אבטיח. לא מתפצחים טוב,ניסיתי ואכלתי 50 גרם עם הקליפה וכמעט נחנקתי.
וכך היינו מהלכים לנו ברחובות העיר וחזי,הפליג בתורת הגרעינים באריכות רבה ובידענות מופלגת עד שנכנסנו לגן חשוך וכולנו הדלקנו סיגרית "פולריס". כאן בדרך כלל הסתיים הבילוי שלנו וכל אחד המשיך לביתו בשיכון אחר.
לרוב חזי היה אומר, מחר שבת , פפו סגור, נקנה עכשיו קצת שחורים ולבנים שיהיה למחר עם הרדיו-ספורט,היה קופץ על אופניו וראינו אותו מפדל במרץ במורד הרחוב, עד שנעלם.
חזי היה בחור שחום, מוצק ויפה תואר. אהב לצחוק וחשף שיניים צחורות לתפארת ועיניו השחורות ברקו תמיד. הוא נחשב החזק בכיתה בתיכון וזכורני כי התערב פעם כי יצליח לגרור מכבש קטן ועשה זאת.
אבל היה לו פחד גדול מכלבים. וכאשר דשדשנו ברחובות העיר הקטנה והחשוכה, היה אוסף אבנים ומחביא בכיסיו. פעם שאלתי אותו, מדוע עושה זאת והוא פלט בחצי פה, בגלל הכלבים.
היה מפדל באופניו לשכונה העלובה ביותר בעיר בה גר ומבריח כלבים אשר רדפו אחריו בנביחות גדולות.
וחזי היה צלף בלתי רגיל.
פעם אמר לי, אני קולע בכלב בלי לראות אותו בחושך. רק לפי היללה. וכך הגענו גם לנושא החיות בכלל. וחזי אומר, אני חיות לא אוהב.אפילו פוחד מהם. אני פוחד גם מג'וקים. ואלו החומים שיוצאים מהכיור מפחידים אותי הכי הרבה.
אמרתי לו, חזי,נבוב המורה שלנו לביולוגיה נתן להם שם. קוראים לחיה זו תיקן אמריקאי, כי יש לו מין תיק על הגב. אמר חזי, לא רוצה לשמוע,רק הדיבור מגעיל אותי.אצלי חיה לא תכנס לבית.!
וכך חלפו להם השנים וכולנו מצאנו עצמנו בצבא, כל אחד במקום אחר וגם חזי. הסתבר כי חלום חייו של חזי היה להיות שקמיסט.
וכך גם היה.
חזי הגשים חלום והפך לשקמיסט המוצלח ביותר בסרפנד.
הוא היה אלוף בחיתוך נקניק ללחמניות והצליח להוציא 50 פרוסות מנקניק צהלי, במקום 40 אשר נקבעו באופן תקני על ידי צבא הגנה לישראל.
10 לחמניות היה קונה כל בוקר במכולת של ברומברג ליד הבית ועושה עסקים טובים. גם את הפיצוחים לא שכח ומתחת לדלפק החזיק שקיות נייר חומות עם מבחר פיצוחים אשר המשיך לקנות בנאמנות רבה אצל פפו.
ואת אלו מכר לחיילים ובשעות הפנאי, כאשר השקם היה סגור. ויש האומרים ,שראו אותו מפצח במרץ רב ,בכל שעות היום..
קצת לפני השחרור,אמרתי לו,חזי אני נוסע ללמוד רפואה באיטליה.
אמר לי גם אני! אבל לפריס.
והוסיףבלחש ,הו פריס, פריס,עיר האורות, יש כבר דירה מצוינת ששומרים לי והתקבלתי גם לאוניברסיטה!
נהדר,עניתי,תהיה הזדמנות טובה לבקר אותך.נקנה אופניים וניסע ברחבי העיר. וכך נפרדנו.
ובסוף השנה הראשונה ללימודים,געגועי לחזי גברו.
בערב אחד עליתי על אוטוסטראדה באיטליה וכעבור יומיים הגעתי לפריז בטרמפים.
את חזי לא היה קשה למצוא.
הוא גר בפלס-דה-קלישי,קרוב לפיגאל ושם מצאתי אותו בחדר קטן וצפוף בקומה חמישית של בנין חרב, עם מדרגות עץ חורקות.
איפה השרותים שאלתי?
אמר בחוץ, לכל הדיירים.
ומה עם הלימודים הוספתי לשאול?
ענה לי, תראה,זה קשה מאד ,עזבתי רפואה ועברתי לביולוגיה ואני גם לומד עוד את השפה .קשה לי.
אז מה יהיה שאלתי שוב.
יהיה טוב אמר ולא הוסיף.
ומה עם הגרעינים שאלתי,אתה מפצח עוד?
ענה לי.תשמע! זו צרה צרורה. זה מה ששובר אותי בעיקר. מוכרים כאן גרעיני דלעת וחמניה בחנויות לחיות . זה נחשב כאוכל לציפורים. לא אכיל לבני אדם,ניסיתי לקלות אותן ואי אפשר. קטנים ומסריחים. שולחים לי מהארץ אבל מגיעים לא טריים."אכלתי אותה",אמר בעיניים כבויות.
וכך חלפו להם כמה שנים נוספות וחזי, הפסיק גם עם הביולוגיה והחל למכור בגדים שונים בשווקים של פריז, התחתן, התגרש, נסע לגור בצפון צרפת, חזר לפריז ובסופו של דבר,לאחר הרבה שנים חזר לישראל ועבר לגור באחד המושבים בחבל לכיש.
את חזי פגשתי בביתו, בית קרקע משנות החמישים,על מגרש מוזנח של צמחי בר ומסביב בתים דומים לשלו ושדות מסביב.
שאלתי ,מה אתה עושה? אמר כלום. חי מביטוח לאומי, קצת מחסכונות ויש לי כמה פרות ותרנגולות. ביצים וחלב יש לי.
חיות שאלתי את חזי כולי מופתע. הרי אתה פוחד מחיות ואפילו מג'וקים.
ענה לי.עבר לי.אני מגדל אפילו עכבר בבית.
עכבר!,פחדת מכלבים וחתולים ואתה מחזיק עכבר.
התרגלתי אמר חזי.חוץ מזה זה עכבר מיוחד. כרגע הוא ישן, אני לא רוצה להפריע לו,אבל באם תרצה, אספר לך קצת עליו.
ובכן,כאשר חזרתי מצרפת ומצאתי עצמי רוב הזמן בבטלה.
כמובן שהצטיידתי בגרעינים שונים. ומצאתי מקום נהדר לקנות! בעיקר,גרעיני דלעת.אתה יודע, אני גר לבד, רואים טלוויזיה ומפצחים. גם במיטה אני מפצח.יש לי מיטת עץ גדולה, אני משתרע בה כמו מלך,מפצח ורואה תכניות.
לפני כשלושה חודשים,מספר חזי, הייתי שומע מעין הד. קול פיצוח שלי ואחריו שוב אותו קול,רק חלש יותר.
הייתי עושה הפסקה והיה שקט. מפצח גרעין והנה זה בא שוב.
יום אחד החלטתי לעשות מעשה.הפסקתי לפצח פתאום ונשארתי עם הגרעין בפה.
ומה שמעתי? קול של שני פיצוחים קטנים באים מלמטה. קפצתי והסתכלתי מתחת למיטה ואני רואה עכבר מחזיק גרעין דלעת ברגליו הקדמיות כולו קפוא ומסתכל עלי. וליד העכבר, ערימה ענקית של קליפות גרעינים מסוגים שונים.
צעקתי צעקה גדולה והעכבר ברח והסתתר.
התחלתי בחיפושים אחריו אך הוא נעלם כלא היה!
למחרת שוב שמעתי פיצוח מתחת למיטה והבנתי כי הפושע חזר.
זרקתי את מיטת העץ וקניתי מיטה בלי רגליים, מעין שני מזרונים גדולים וכך הכל הסתיים,אבל רק לשבוע.
כעבור שבוע,אני שוכב לי במיטה והרגשתי שמישהו מסתכל עלי.
והינה עומד לו העכבר על הרצפה ומסתכל עלי בתחינה.
זרקתי לו גרעין והוא תפס אותו באוויר, פיצח הקליפה בזריזות,בלע את התוכן ומסתכל עלי שוב.
וכך זרקתי לו עוד אחד ועוד אחד ולבסוף אחד לי ואחד לו.זה מצא חן בעיני!
ולמחרת העכבר היה כבר לצידי על המיטה.שמנו ערימת גרעינים בינינו וכל אחד לוקח לעצמו באופן חופשי.
וזה כל הסיפור,סיים חזי.
הסתכלתי עליו כלא מאמין ושאלתי. זה אמיתי? ענה זה אמיתי לגמרי. עכשיו יש לי חבר,אנו מפצחים ביחד ולא משעמם.
בית פתוח.