חור של אהבה

כותבת ומוחקת, כותבת ומוחקת.. ככה התחיל המכתב הנוכחי.
האמת שרציתי לכתוב עוד מכתב על כמה שאתה אוהב אותה ועל כמה שאני שונאת אותה, אבל בזמן האחרון הבחנתי במשהו מוזר.
הסתכלת עלי.
לפני שבועיים באמצע המבחן והיום באמצע השיעור.
התעלמתי ממך לגמרי ולא עזרתי אומץ אפילו לדבר עם חברה שישבה לידי והתעסקתי במשהו שהוא לא להסתכל עלייך בוהה עלי.
הפחד שלי זה שעיניי הצטלבו בעינייך ולא אדע איך להגיב. אתה בטח תסיט את עינייך לכיוון אחר ומבחינתך שום דבר לא קרה, אבל מבחינתי… מבחינתי הגעתי לנקודת השיא שלי בקשר הלא הדדי איתך.
מבחינתי הקשר שלנו קיבל טוויסט והתקדם שלב קדימה, כמובן שהכל בדמיון שלי ואין שום קשר ושום נעליים.
ופחד מציף את כל כולי-
שנה הבאה בטח נפרד, כל אחד לכיתה אחרת, ואפילו את זה לא יהיה לי, את הדבר הקטן הזה שנותן לי כוחות להאמין באהבה שלי כלפייך.

המבטים הגבריים שלך, הזיפים הקטנים, השעון היוקרתי ביד שמאל, הצמיד גורמט ביד ימין. הקעקוע עם המילה אמא ואבא, האיחורים שלך בבוקר, הצעקות והעצבים על חברים שלך. הקריזות המאיימות שלך, העיניים הלא מיוחדות שמהפנטות אותי כל פעם מחדש, ההליכה הסקסית שלך.
כל הדברים שקלטתי רק מלהסתכל עלייך, נגמרים כשנפרד שנה הבאה, נפרד וביחד עם זה ילקח הכוח שלי, המבטים יעלמו וחור קטן ישאר בליבי, חור של אהבה.