חופש

לרוץ, לקפוץ, לשחק. זה מה שרוצה תומי.
הוא נער מתבגר, אשר מתקשה בלימודים בתיכון. השיעורים גורמים לו לשעמום, ומתי שהפעמון מצלצל להפסקה, הוא רץ לקרוא לחבריו, והם יוצאים לשחק בחצר הגדולה.
וכשמגיעה תקופת מבחנים, תומי מכניס את עצמו ללחצים. ״כמה אני אקבל?״ זה רק מה שתומי חושב. ואפילו באמצע משחק, לא יכולה שלא להעלות לו המחשבה: ״אוי, מחר יש לי מבחן!״
כמה רב העומס, וכמה דל החופש.
וכשהלחץ עוזב, תומי כבר לא חושש. הוא לא מכין דפי עבודה, ואת שעורי הבית שנתנו לו לעשות בספר. המורה מתרגזת, ומתקשרת להוריו, ותומי אומר לעצמו: ״לא נורא״.
בבית, הוא יושב כל היום מול המחשב, מדבר בסקייפ, ונהנה לשחק במשחקים. וההורים תמיד שואלים: ״תומי, הכנת שיעורים?״
ותומי עונה: ״בטח, הספקתי להכין עוד בכיתה״
למרות שהוא בעצמו יודע, שהוא אפילו לא העתיק את השאלות למחברת.
כשהלילה יורד, תומי מסרב להירדם, מדבר עם חבריו בואטסאפ, רואה סירטונים בפייסבוק, ואם ממש אין לו מה לעשות, הוא מכין את שעורי הבית, כידי שירגיש עם עצמו טוב למחרת בבוקר. רק לא ללכת לישון. גופו עייף, וכשהוא לא שם לב, עיניו נעצמות, והוא שוקע בחלומות.
עד עוד בוקר שבוא תומי מסרב לקום מהמיטה. הוא רוצה עוד לישון, עוד להרגיש את החופש, עוד ועוד ועוד.