חופשיה מאחורי סורג ובריח
בס"ד
הערב יורד ומחשבותיי מפוזרות בחשכה האינסופית
השאלה איך לעבור את רגעי האפלה האלו ולהישאר שפויה נותרת ללא מענה.
ועוד לפני שהבוקר מתדפק בחלוני המחשבות צצות וכל היום מלוות אותי כמו צל עיקש שלא עוזב
ולפעמים בא לי לבכות ולפרוק את הכל ללא חשבון,אבל אני נזכרת שזה לא אופציה.
לי אסור להישבר,עמוד התווך חייב להשאר חזק ויציב למען לא יתמוטטו כל קורות הבית וימיתו אסון על כל אוהביי
תמיד הייתי שותפה לו ולחלומותיו,ולאן שדמיונו עף הצטרפתי גם אני
נדמה שלעולם לא היינו שני אנשים לחוד כי אם מאוחדים עד כדי דביקות
בעצם בלעדיו החיים היו נראים לי כמו חוברת צביעה שעוד לא מילאו
ואיתו כל דקה שלי נראתה כמו לקוחה מסיפורי פיות
הוא הבן אדם היחיד שהצחיק אותי רק מלהגיד את המשפט "יש לי בדיחה לספר לך"
הוא היחיד שתמיד הצליח להשלים את המשפטים שלי ולפעמים אפילו לומר אותם לפניי
הוא העבר ההווה והעתיד שלי-הוא התוכן המלא של חיי
ואיך???איך הסתדר???עד שייצא???
לפני שישה שבועות גזזו את כנפיו,לקחו את חירותו וכלאוהו בחדר קטן 20 מ"ר
מי יכול לחיות 18 חודש בתנאים כאלה?
ומאותו יום ליבי כלוא ודקור ופצוע.
אומנם הוא נידון למאסר אך אותי הענישו ללא הצדקה
אחי היקר! המרחק אומנם רב בנינו אך תדע שאתה קרוב אליי יותר מתמיד.אל תרגיש בודד כי אני איתך שם ממש עכשיו
על תחשוב שאתה לא מספיק טוב כי הגעת לשם,כיון שתדע שאני יודעת שאתה לא אשם
כשתצא משם אראה לך את דוגמאות של אלפי האנשים שניכלאו על לא עוול בכפם.
אל תדאג אני יודעת שלא מגיע לך להיות שם אבל…"ניסתרות דרכי הקל"
תדע דבר אחד אח גדול ויקר שלי שאני איתך כל דקה ונושאת תפילה את אדון כל יכול, בורא עולם שיוציא אותך משם עוד הרגע
כי בלעדייך העולם שלי מתמוטט
אוהבת אחותך הקטנה מימי
תגובות (0)