חופשה

אולי החלום הגדול שלי התנפץ אבל עדיין אפשר לעשות משהו.
אם לא היה את כל המריבה של המשפחה הזאת מזמן לא הייתי כאן.
אבל אני רואה שאפשר לעשות דברים קטנים, ומה שעוברים זה ממש טוב וכיף.
אז הנה אני לא שוקע בדיכאון כמו שחשבתי, אני הולך להטביע את הראש בתוך חופשה של כמה ימים.
להיות כל הזמן בחדר שרואים בו 4 קירות ממש לא יעזור למצב רוח, שיחה עם מישהו יכולה לתת לך קצת שמחה אבל מה שיעזור לך לחיות זה רק לברוח רחוק ולעשות משהו עם עצמך.
בימים האלה אני יוצא מדעתי, אני מרגיש משוגע לא מבינים אותי בבית יותר.
שנייה אחת אני צוחק ואחר כך אני מדוכא, מה קורה שפתאום המצב הרוח משתנה.
אז להיות כאן אני לא יכול, לרשום כל הזמן על הדף להוציא את כל מה שיושב על הלב זה עוזר לי רק לכמה רגעים. אני לא יכול להיות כאן עוד אני צריך לדרוך במקום אחר.
אז אני יוצא מהבית ונכנס למקום אחר, שם הגוף שלי יהיה רגוע, שם המחשבות סוף סוף ילכו לישון, ושם הכל יהיה שונה.
כאן אני מרגיש שהכל שחור, הגוף שלי סגור כאן, המחשבות לא מפסיקות ובגללם החלומות שלי על מוות כל הזמן, וזה אף פעם לא משתנה.
אם אני יהיה כאן עוד יום אחד, בטוח שמשהו יקרה לי..
אז אני לוקח את התיק שלי, את המחשב שלי, את הדברים שלי ויוצא לחופשה.
עכשיו אני לא מובן, להסביר לכם את מה שקורה לי ממש לא קל.
אז אני הולך, בטוח אני לא יחזור כמו שעכשיו.
אני יחזור חדש.