שיר..?

דמעה. ועוד אחת.
תקופה שחורה נפתחת שוב,
אחת נסגרת שנייה חוזרת
ואני כלואה בכלוב,
חלל עלוב מלא בריק
לא רואה דבר חוץ ממה שברור
כאב חדש בלב סגור
הרגשה חותכת של אובדן
ויד אוחזת בליבי
עוטפת את כולי, שומרת
שלא יברח דמי.
דמעה שחורה על דף נמרחת,
טיפה של ארגמן,
ולב כואב וגעגוע, שוב הטעם של אובדן.
אז למה לי להתקרב?
אם שוב ידע ליבי כאב..
הגנה, בדידות, חומות,
ישאירו בי תקוות תמות.