חובות
הוריי היקרים, הכל נותנים לי. וכבר הגעתי למצב בו אני חושב, "האם ביקשתי יותר מדי? האם זה הזמן לעצור, ולנסות להשיג דברים בכוחות עצמי?"
אני לא יודע מה לעשות. אני לא יכול להחזיר להם את כל מה שאני חייב להם, לשני אלה.
אני חייב להם הכל.
מכמויות של כסף ועד לאדם שאני כיום, כל דבר שקיבלתי, ורוב האישיות שלי, באו מהם. ועל זה אני חייב להם.
אין לי עבודה, ומלבד לעזור בבית ככל האפשר, אין לי איך להוריד מעליהם קצת ממני.
ואני נזכר, שגם על הנושא הזה הם זרקו כמה מילים: "כשתהיה גדול, תמצא לך עבודה טובה, ותעזור לנו חזרה".
והאמת, שזה נשמע כמו הפתרון הכי טוב לבעיה. אני, מצידי, אמשיך ללמוד, ואעשה הכל כדי להשיג עבודה טובה ולעזור להם בעתיד, והם, מצידם, דואגים לי להכל כרגע.
וכמובן, לא אצליח להחזיר להם הכל. לא משנה מה אעשה, התודה גדולה מדי כדי שאי פעם אוכל להגיד שעשיתי מספיק. אבל אני אנסה לעשות ככל האפשר, ובתקווה, אצליח לכסות אותם בתחושה שההשקעה בי הייתה שווה, ושכל הדאגה והאהבה אליי תביא אליהם אהבה ודאגה חזרה.
ופתאום, צצים לי לראש כמה מהפעמים שבהם הם אמרו לי שהם אוהבים אותי, וכל מה שהם עושים הוא בעצם בשבילי.
ואז אני חושב, "כמה אני אוהב את ההורים שלי".
ואני מחייך.
תגובות (0)