חברים זה לא מה שהיה פעם

ערב טוב לכולם ♥

היה לי חבר יותר מאח, היינו מדברים בטלפון לפחות פעמיים ביום, מתייעצים אחד עם השנייה ופשוט

היה כייף לדעת כי בשעת שמחה הוא תמיד אתך ולחלופין בשעת צרה אתה אף פעם לא לבד.

גם המשפחות שלנו היו מאד מיודדים אבל אני עם החבר הזה מנהלים חברות יפה עוד מימים ימימה. מהתיכון למדנו יחדיו בצה"ל שרתנו באותה יחידה פשוט מושלם.

ביום בהיר אחד נעלם הבן אדם מהשטח. לא ענה לטלפונים שלי לא הגיב לאימיילים , חשבתי שאני חייבת לנסוע ולראות מה קורה.

הוא פתח לי את הדלת ואני התרוממתי על קצה האצבעות ונתתי לו נשיקה בלחי ואמרתי "איזה יופי אתה לא חולה אתה נראה נפלא" מטבע הדברים רציתי להיכנס לדירה והוא עמד בפתח , אני לא האמנתי למראה עיני וממש דחפתי אותו שייתן לי להיכנס פנימה והוא בשלו.

דמעות זלגו מעיני לא הבנתי מה קורה ?????

מה שהוא אמר לי זה " מה שהיה בינינו נגמר "

דמעות בעיני בקושי ירדתי במדרגות פחדתי שאני עלולה ליפול והגעתי למטה. למזלי הייתה תחנת אוטובוס שם והיה ספסל ישבתי על הספסל וחשבתי : "אלוהים מה עשיתי לו ?" "האם העלבתי אותו" חשבתי לעלות שוב למעלה ולשאול באם העלבתי אותו דבר שאני לא יודעת אני מבקשת להתנצל, אך החלטתי לא להעלות שוב לביתו. נסעתי הביתה והרגשתי חבולה, הרגשתי חולה, לא מאמינה כיצד חבר כזה מילדות לא נותן לי להיכנס הביתה.

האירוע היה לפני חודש ימים ומאז "דום שתיקה" אין צלצולים בטלפון אין אימיילים , אין כלום על מה ולמה ????? אין לי תשובה.

היה לי חבר אמיתי והוא נעלם!!!!!