חברות?

כשיש לך חברה קרובה ואתן נמצאות ביחד, כאילו העולם נמחק. רק שתיכן. אפילו כשאתן לא ביחד, את חושבת עליה כי כל דבר קטן מזכיר לך אותה, כי על כל דבר כבר הספקתן לצבור חוויות.
קל לחשוב שתהיו חברות לנצח, כי איזו סיבה כבר תגרום לכן להיפרד? אתן מסוגלות להצגבר על ריבים, די בקלות אפילו. אז מה כבר יכול לקרות?! והבאסה היא- שיכול לקרות. או במקרים מסוימים- לא לקרות. את פשוט קמה יום אחד בבוקר וקולטת שמשהו השתנה.
מנסה להשליך בדיעבד סיבות אקראיות כדי להסביר את ההתרחקות. אבל אין באמת. זה פשוט קרה.
מנסה לתקן, להחזיר את המצב לקדמותו. לבחון אותה, אם היא פונה אלייך ולא רק את אליה. מתאכזבת לגלות שהיא "נכשלה" במבחן. את נקלעת למצב של תסכול. אם היא לא רוצה, לא צריך. ובתוך תוכך את עדיין רוצה. יושבת לידה באיזה שיעור לא חשוב ושמחה שהיא שם לצידך. אבל זה כבר לא זה.
עד שיום אחד את כבר לא מכחישה ומוכנה לעמוד מול האמת ואתן מדברות. והשיחה- כמו שרצית. היא הרגישה כמוך וצר לה על המצב. היא רוצה ללמוד להיפתח אלייך מחדש.
רק מה? זה מעולם לא קרה. ועכשיו, כמעט חצי שנה אחרי השיחה את נזכרת בזה ומרגישה איזה חור בלב, ושהיא חסרה. אוי, כמה שהיא חסרה. והדמעות, לא מוותרות לך הפעם.
אורצ׳וק, יפה שלי. הגעגועים מציפים בגלים, וכשהגל כאן, זה נראה שהוא לא יעזוב בדיוק כמו שחשבתי שאת לא תעזבי.