חברה?2
יש לי חברה טובה.
מאוד טובה.
או לפחות הייתה.
ביסודי היינו חברות מאוד טובות.
בערך הכי טובות.
אבל אז כל אחת עברה בית ספר.
בהתחלה אמרנו שנפגש פעם בחודש.
אבל למציאות יש החלטות משלה.
היא אף פעם לא יכלה.
תמיד הכל היה עמוס בשבילה.
היום קבעה עם מישהי אחת,
מחר עם מישהי אחרת.
וזה פגע בי.
כי לחברות אחרות יש לה זמן ולי אין?
אבל היינו חברות מאוד טובות,
ולא רציתי לאבד את זה,
אז הבלגתי.
ובזמן שאני מתקשרת,
היא רוב הפעמים עונה שזה לא זמן מתאים.
שאין לה עכשיו זמן.
היא עסוקה.
שתחזור אליי.
אבל היא בקושי חוזרת.
בעיקרון היינו שלישייה כזאת,
עם עוד מישהי.
נקרא לחברה הראשונה הדר(זאתי שאין לה זמן),
ולשנייה הדס.
תמיד התחככו את הדס ההתנהגות של הדר.
ותמיד אני הייתי זאתי שמשלימה ביניהם.
אבל מצישהו להדס זה כבר התחיל להמאס.
ובסוף היא אמרה לי שנעזוב.
שלכל אחת יש את החברות החדשות שלה,
וזהו.
אם הדר לא מנסה זה כנראה אומר משהו.
ואנחנו פחות או יותר לא כל כך מדברות.
עם הדר זה קצת אחרת.
כשהיא כן עונה לי אנחנו מדברות בדר״כ מינימום חצי שעה.
אבל הבעיה היא שהיא הרבה פעמים לא עונה.
לא חושבת להתקשר.
וזה די מבאס.
כן, גמלי יש חברות חדשות.
טובות יותר ממנה.
אבל אני עדיין מנסה לשמור על הקשר.
כי אני זוכרת את הרגעים הכיפיים שלנו.
אבל…
זה פשוט קשה.
תגובות (7)
טוב אני אגיב כאן על שני הסיפורים של החברות.
אני ממש ממש מזדהה איתך לגבי שני הסיפורים.
כי גם לי יש חברות שהם לא ממש חברות.
ושניצלו אותי ואחר כך זרקו אותי.
למשל.
פעם אחת איזה ילדה מקובלת יחסית רבה עם כל שאר המקובלת (שלא הייתי ביניהם) כי היא הייתה שפוטה של אחת מהם ןזה עיצבן אותם.
ואני הייתי עם הילדה הזאת ושמעתי אותה מרכלת עליהם ועודדתי אותה ובכיתי איתה…
אבל מה?
כשהיא השלימה איתם. היא כאילו שכחה ממני.
הייתי אוויר. שוב.
וזאת הייתה בגידה מבחינתי.
אבל השלמתי איתה. ואז ברוב טימטומי חזרתי שוב על הטעות הזאת עם אותה ילדה!!
והיא שוב נטשה אותי!
והיא תמיד התייחסה אלי בעליונות שוויצרית כזאת!
ומלא בנות תמיד היו איתי רק כשלא היו להם חברות אחרות. או כשהם היו צריכות ממני משהו.
וגם עכשיו עוד עושים לי את זה.
את מכירה בת אחת. סיפרתי לך עליה.
חשבתי שהיא חברה טובה. שסופסוף מצאתי מישהי שקצת שונה אבל בסדר.
וגם היא הלכה. הצטרפה לכל הפקאצות והשאריה אותי מאחור.
אני לא מתחברת אליהם גם בגלל שהן שונות ממני.
הן מדברות שונה. מתנהגות שונה. מתלבשות שונה. אוהבות דברים שטחיים שלי אין כסף או כוח לבזבז עליהם.
וגם בגלל ש-אפילו שאני לפעמים מסרבת להודות בזה-אני מפחדת מהם…
הם נראות כל כך גדולות ממני. כי אני נמוכה. והם גורמות לי להרגיש פשוטה ולא שווה
אפילו הנמוכות מסתכלות עליי מלמעלה.
והם כל כך מקובלות. יש להם חברים. ואקסים.
ולי יש רק ידיד. הם טוענות שהוא אוהב אותי. אבל הוא לא מדבר איתי. וזה חבל לי. כי אני מכירה אותו כבר שנים. הוא היה הילד הראשון שהכרתי בגן.
אבל זה לא הענין.
אני באמת מפחדת מהם ומהדעות שלי.
הם הורידו את הביטחון העצמי שלי לאפס.
אבל עכשיו כשעברתי בית ספר והכרתי מלא בנות חדשות שכמה שקשה לי להאמין בזה חלקן מקנאות בי. ובחיים לא קינאו בי. אני קינאתי באחרים.
אבל עדין. תמיד כשאני קובעת משהו עם מישהו. אני תמיד מפחד שזאת בדיחה על חשבוני ושאפחד לא יגיע. אני מקווה שזה יעבור מתישהו. אבל אני יודעת שתמיד יהיה בי פחד כלשהו.
אז זהו. רק רציתי להוסיף תודה לכיתה המדהימה שלי שעוזרת לי ושמקבלת אותי עם כל הפאקים הקטנים שלי ח_ח
וואי ממש חפרתי הא??
ממש יפה=)
חחח…קאופמי לרגע חשבתי שאני קוראת סיפור עד שקלטתי שזה התגובה שלך=)
אם היא לא מתאמצת כדי לשמור איתך קשר – למה את מתאמצת ?
אולי היא לא כ"כ שווה את זה …
אם יש לך חברות חדשות יותר טובות – למה את מתעקשת עליה ? : )
ו … אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך !
חחחח שירה >_
יהלה! אני די מסכימה עם טליה אבל אם זה חשוב לך למה שלא תדברי איתה על זה? את יכולה לשנות את היחס שלה אלייך או לפחות לדעת אםהיא חושבת שזה חופר השיחות שלך (למרות שאין סיכוי) או מה היא הייתה רוצה שיהיה הקשר בינכן…
לקאופמי- איך את יודעת שאף פעם לא קינאו בך??????? אפחד לא אומר: אני מקנא/ה בך, דוגרי….
כי בביתספר הקודם שלי לא הייתי מקובלת. וכל המקובלות היו מושלמות כאלה ומבינות בבנים ובגדים והכל….(חלקם גם עכשיו בבית ספר איתנו)
וקשה לי להאמין שאחת מהן קינאה בי. יכול ליהיות שהבנות הלא מקובלות האחרות קינאו בי אבל קצת קשה לי לחשוב על מה אפשר לקנא בי…