חבל שזה קרה …

לא מצליחה לכתוב אני לא יודעת למה זה קשה לי פתאום
הכל השתנה
מאז אותו יום כלום לא יחזור להיות אותו הדבר
איך החיים ימשיכו לזרום ,לעבור,להיות בלעדיה
איך למלאות את החור החסר שאי אפשר למלאות אותו אף פעם
אני מנסה לא לחשוב על מה שהיה על מה שקרה
לא מאמינה שזה קרה
לא מסוגלת לעקל שהיא נפטרה
שלא הוכל לדבר ולשתף יותר את סבתא שלי
שישאר לי ממנה רק זיכרונות
שאם אתגעגע אלך למצבה ולא לבית אבות
החלום שלי היה שהיא תחזור לבית לא לבית קברות
אני מנסה להבין איך הלכת וזה לא נתפס
אני חושבת לעצמי מה את היית מייעצת לי לעשות
מה היית אומרת לי
מה היית מכוונת לי
החיים בלעדייך זה כמו דף חלק שהתקמט עד שהוא כבר נקרע
הם לא שלמים
ולצערי זה לתמיד
אני לא מאמינה שלא הוכל לבוא אלייך ולדבר איתך ושאת תחזירי לי תשובה
כמו בכל מוצאי שבת ששיתפתי אותך איך היה השבוע בבית וגם עם הכלבים
כדי לשמח אותך
למי אקנה מתנות
מי תיתן לי מתנות תמיד שהיא זוכה בבינגו
מי תיתן לי הכל
הדמעות לא מפסיקות לזלוג
אפילו אם לא רואים הם ממשיכות לזלוג בלב
למי אתקשר ואחרי כל שיחה היא תרגש אותי
אף אחד לא מבין כמה את חסרה לי