זמן להתבגר/ פרק ראשון

באותו יום הכל התחיל.
אימא שלי העירה אותי, ליטפה את שערי החום המתולתל ואמרה לי להתלבש. אבא שלי קרא לה מהמטבח והיא מיהרה לרדת.
הייתי אז בת 13. לבשתי גופייה כהה ומכנסי הליכה פשוטים. הכנתי תיק עם בקבוק מים, פרי וכיכר לחם.
אחי הגדול, שון, יצא מהחדר.
״בואי כבר, אלי. צריך ללכת.״
״אל תגיד לי מה לעשות, שון,״ אני אומרת.
״סתמי,״ אמר שון והוציא את האייפון מהכיס. ״גם ככה אני לא רוצה ללכת לטיול הזה. קבעתי היום עם היידי..״ על פניו עלה מבט חולמני.
״אוווו,״ אני אומרת ומרימה גבות. ״היידי..״
״אלי!״ הזהיר. ״אני אז**ן אות-״
״שון!״ קראה אימא מלמטה.
אני מסתכלת בו במבט של התעלות והולכת לחדרי לקחת את התיק המצויד כבר. הוא שקוע בשליחת אס.אם.אס ולא שם לב אליי.
יצאתי מהחדר, ופתאום הייתי באמת סקרנית. דילגתי במסדרון עד לחדר של שון, שעל דלתו היה שלט גדול ואדום ״נא לא להפריע״.
פתחתי את הדלת.
החדר היה די מבולגן, בגדים היו בכל מקום ובאוויר עמד ריח קלוש של משקה חריף. שון גדול ממני ב-3 שנים, בן 16.
על הקירות היו המון המון תמונות. התקרבתי כדי להביט. שון מצולם עם חבריו, במועדון, שותה משקה כלשהו עם כתובת באנגלית שלא הבנתי, מתנשק עם בחורה בלונדינית מפותחת שהיא כנראה היידי, והכי גרוע. אני, תמונה די עכשווית, מצילומי המחזור של שנה שעברה, עם שפם, זיפים ושיניים ענקיות.
דמעות נקוו בעיניי. ידעתי שהוא שונא אותי, אבל לא עד כדי כך.
הבטתי בתמונות נוספות, כל אחת גרועה וסוטה יותר מקודמתה, כשלפתע שמעתי צעדים במעלה המדרגות.
חפרתי בקדחתנות בתוך ערמת בגדים. חזייה עפה מתוכם. התעלמתי ממנה והמשכתי לחפור. כיסיתי את עצמי בשכבות של בדים.
הדלת נפתחה.
ראית מזווית עיניי את שון מביט סביבו. הוא הרים את החזייה מהרצפה, ושבבי הבנה היכו בעיניו……
״אלי!״ הוא צרח. קפאתי על מקומי. ״צאי מאיפה שאת נמצאת,
עכשיו!!!״
הוא התחיל לחפש מאחורי הארון, בתוכו, מסביב לכיסא, לשולחן, מתחת למיטה. עיניו המטורפות נפלו על ערימת הבגדים.
״אהה..״ הוא לחש.
הוא הסיט חולצה גדולה במיוחד והביט בי.
״איך את מעיזה?!״ הוא שאג. ״צאי מפה מהר!״
התכופפתי ורצתי מתחת לרגליו המפושקות, היישר אל החדר שלי. לקחתי את המפתח, שהיה תלוי על ידית הדלת. נעלתי את המנעול בדיוק כשהוא התחיל לדפוק על הדלת.
״שון!״ אימא הגיעה בריצה למעלה. ״מה אתה עושה?״
״אלי נכנסה לחדר שלי!״ הוא התחיל לקלל ואפילו מבעד לעץ הממורק אפשר להרגיש בעיניה של אימא נעוצות בשון, כמו נץ.
״יש לך הוכחה?״
״כן.״ אמרתי. ״אימא, תחזיקי את שון, אני יוצאת.״
פתחתי את המנעול ויצאתי באיטיות מהחדר. שון הסתכל עליי בזעם. הולכתי אותם לחדרו.
״הוא ראה שהעפתי את זה מערמת הבגדים.״ הצבעתי על החזייה הזרוקה. ״אני מצטערת, אימא, אני לא רוצה ששון יתעצבן, אז אני אספר לך את האמת במקום להתחיל להתווכח.״
הבטתי על הרצפה, מחכה לנזיפה. אבל היא לא הגיעה.
״שון..״ אימא שלי אמרה. ״אתה לא בא לטיול.״