זכרונות מימים רחוקים

הימים האלה העלו בי זכרונות מימים רחוקים

היה זה דצמבר 50,בימים האלה שלפני חנוכה ,
חורף קשה , גשום וקר ואנחנו במחנה אוהלים מעברה,
כך קראו לזה. לילה, חושך, סערה, ברקים ורעמים ,
האוהלים נופלים עלינו ואנחנו בפנים חסרי אונים,
ואז מגיעה משאית מישהו יורד ממנה, וצועק : כל הילדים לעלות למשאית,
ויחד עם עוד אחד מתחילים להרים ילדים .. כך עליתי למשאית עם עוד ילדים, כולם בגילי 8-10 ולאן? לבלתי נודע.
מבוהלים מפוחדים, בלי ההורים, לבד בלילה קר,
במדינה זרה. ושפה זרה לא מובנת.
מגיעים למושב, הכניסו אותנו למבנה של רפת, עלינו על רמפה גבוהה
ונעמדנו בשורה, ואז באו אנשים זרים, לא מבינים מה אומרים, הם התחילו לבחור ילדים.כנראה לפי גיל, נלקחתי לבית שלהם, בית זר ומנוכר.
הוי כמה בכיתי בימים האלה, מגעגועים למוכר, למשפחה,,
לשפה המדוברת שעכשיו היא לא מובנת.
כעבור מספר ימים, האנשים הזרים מחליטים, שאני והשם שבאתי עימו לא מתאימים, מחליפים שם. לא יודעת מה אומר השם, אלי הוא לא מדבר.
עכשיו אני לבד לגמרי אפילו שמי אינו איתי.
בלילות הראשונים , היה בא אחי,[שלימים נהרג בתאונת דרכים}
מציץ מאחורי החלון לראות שאני בסדר ולא בוכה בלילה השלישי ,
ראיתי אותו, בכיתי ורציתי שיקח אותי,
אך לא הסכימו, יותר הוא לא בא. לא הרשו ..

נשארתי לגמרי לבד בעולם זר , עולם אחר, לא מוכר,

לא שפה, לא משפחה,וללא זהות.
כך עד שנגמר החורף, ואז חזרה לאוהלים, למעברה.
היה זה חורף קר.קשה.
הכל עבר ,נשארו רק הזכרונות שלפעמים צפים