זיכרון עגום של תהילה

מביטה בדפים צהובים ישנים שמונחים עמוק בתוך המגירה, קבורים אי שם תחת מחברות וספרים ומיליון מילים מדהימות. האותיות צרובות בדף ובלב, ואיתן מגיעות מחשבות רחוקות. נדמה שזה כל עולמי, גדול כמו אינסוף מדפי ספרים נשכחים שנכתבו על ידי סופרים משוגעים או לא מנוסים. שובל של טעויות בכל מילה והרגשה משפילה אחריו… אני מקווה.מקווה שיום אחד המצב ישתנה.
כל האנשים משבחים ואומרים עד כמה נהדרת אני וכישרונית,מהללים את הסיפורים….טוענים שהתגובות שלי מוגזמות ושאני מעולה בהכול. אבל הם פשוט לא מבינים! מנסה לצעוק שהכישרון נוטש אותי , שרסיסי זכוכית חוררו אותי ושדם סמיך מכסה אותי.
לדעתי זה נגמר. המסע המופלא נגמר. לפעמים אני תוהה למה. תוהה למה הם חושבים שאני יכולה ליותר. אולי הם לא מבינים שהאש כילתה אותי ושריפה את הרעיונות הגאוניים ומה שנותר הוא רק העתק מזוייף של רב מכר עולמי שמדובר בכל האתרים.
הם לא משנים את דעתם, אבל אני בטוחה באמת שלי,למרות שהם טוענים שהאמת שלי לא נכונה.
עמודים של אבק מכסים את עיני והלב מתכחש לעובדות. נופלת על הרצפה ללא מילים והמילים שהיו צרובות בדפים נמחקו.
הלב מדבר אל הראש והראש מבצע, והשליטה היא על ידי בלבד… מניחה שמחר זה ייראה אחרת והכול ייעלם כפי שלא היה קיים מעולם.