זה קרה בגללך
אני יושב לי מול היומן הישן שלי, ופותח אותו רק כדי להיזכר בימים שבו הייתי קטן יותר.
אני מתחיל לקרא את המשפט הראשון בשורה, והזכרונות צצים בראשי ומתחילים לעבוד כמו סרט.
אני זוכר אותך, היינו יחד 8 שנים. הם היו שנים של בכי וצער בגללך.
בכיתה הראשונה שבו הייתי, ראיתי אותך לראשונה, הייתה נראה ילד טוב ומיוחד חשבתי לעצמי שבהפסקה נדבר ונהיה יחד, אבל זה לא היה ככה. ניסיתי להתקרב ניסיתי לדבר אבל הלכת ממני, אני יודע הייתי שונה ממך.
זה לא השתנה, זה נשאר אותו דבר, אותם מבטים ואותם מעשים. התייאשתי והלכתי לחפש לעצמי מקום אחר, מקום שבו יסתכלו עלי ויתחילו לדבר ולא שהתעלמו ממני כמוך אבל.. הדבר הזה לא היה, והתחלתי להישאר לבד.
שנה חלפה לה, והתאהבתי בפעם הראשונה בחיי. אני חושב לעצמי שאולי אני היחיד שהתאהבתי בגיל כל כך צעיר והייתי הכי מאושר בעולם עם הרגש הזה. הרגש ואותו ילדה השלימו אותי, לא הייתי צריך לרדוף אחרי ילדי הכיתה כדי שלא יעזבו אותי לבד. לא היה צריך הייתי רק אחרי הילדה. ואתה עשית דברים שגרמו לי להתרגז.
זה לא נמשך הרבה זמן, והילדה הזאת הלכה. נשברתי, רק אותה אהבתי ואותה לא אראה ולא יפגוש עוד לעולם. ישבתי מול הירח עם דמעות נוצצות בעיניי, לא היה מה לעשות עזבתי את הרצון לעשות את העתיד כמו מה שהיה והמשכתי הלאה.
הפכתי לעדין רגיש ובודד יותר ממה שהייתי. אתה הפכת למשהו אחר לגמרי.
לא הייתה רע בצורה כזאת בעבר, לכולם הייתה טוב ואיתי הייתה רע.
חשבתי שהיינו חברים, הייתה כפוי טובה.
באת אל הבית שלי ללא הזמנה, לא קבלתי ממך דבר על כל מה שעשיתי בשבילך.
בכל השנים שעברו, לא עשיתי לך שום דבר רע נתתי לך את כל מה שבקשת לא סרבתי ולא עשיתי את פניי כועסות. שתקתי ורק מתי שהלכת התרתחתי.
אני לא אשכח את מה שעשית לי מול כל הכיתה, אני לא אשכח את הדמעות שירדו בגללך.
אתה הרסת אותי !
בגללך אני כזה תמים
בגללך אף אחד לא מבין מה קורה לי.
למה עשית את זה ?
האם עשיתי לך משהו רע ?
האם אקבל תשובה ?
עבר הרבה שנים מאז, ואני יודע שאתה עדיין שונא אותי.
נפגשו שוב בבצפר ההוא. שמחתי לראות אותך, אבל אתה עשית את מבט השטן כמו בשנה האחרונה שלנו יחד.
לא רציתי שגם השנה תהרוס לי את הכל.
בגללך סירבתי ללמוד ונשארתי שנה שלמה בבית !
זה בגללך !
עברתי בצפר חדש, ואתה לא נמצא שם.
עבר כבר כמה שנים..
ואני מרגיש שמשהו חסר, ולא.. זה לא החברים שהיו לי בבצפר הקודם.. אלה זה אתה.
אתה חסר, ואני מתחיל להתגעגע.
למרות כל מה שקרה עד עכשיו, אני יודע מי אתה באמת.
אנחנו יכולים לשנות את השנאה הזאת למשהו אחר, לא התכוונתי להיות האוייב שלך.
רק רציתי להיות בחברה שלך, ולא להשאיר אותך לבד.
אני לא שונא אותך, ואני סולח על כל מה שעשית..
גם שהפכת אותי לילד מוזר.
אני מצטער על כל מה שהיה..
זה קרה בגללך.
תגובות (1)
זה מזכיר לי אותי ואיזה "חברה" שלי מפעם. מי שעשה את כל זה לך הוא מטומטם. אני מבינה אותך, גם אני נהפכתי ל"מוזרה" בגלל אותה "חברה" שהייתה לי. אבל אני לא גיד כלום. אלו החיים שלך ואני לא ייעץ לך מה לעשות איתם כמו שאחרים עושים. אני יודעת כמה אנשים לא אוהבים את זה. אבל אני מקווה שהכל יסתדר לטובה.