זה מפחיד להתבגר

בת כמה את שאת חושבת על זה?

לא ממש מבוגרת. פשוט, אם אני מסתכלת על שנה שעברה, כול כך רציתי כבר להגיע לסיום תיכון, לסיום לימודים. להתחיל חיים חדשים, לעבוד בעבודה שאני אוהבת, ללדת ילדים שהם יהיו רק שלי. שתהיה לי דירה משלי והיה לי רק פחד קטן ועכשיו מסתכלת על זה ואני לא רואה טעם בלעבוד כול יום בעבודה משעממת. אני פשוט צריכה טיפה ריגושים זה הכול :))

וואו.. אני (בערך) מרגישה כמוך..
כל שנייה שעוברת אני עסוקה במחשבות על העתיד, אני רואה את הילדות חולפת לי מול הפנים, ופתאום שלוש שעות נראות לי כמו שתי דקות.. אני מרגישה שאני שורפת את הזמן שלי בעיניים עצומות.
ואז אני חושבת, איך אני אצליח להיות אימא טובה לילדים, אם אין לי מספיק אחריות בתור ילדה ותלמידה..
אני יודעת שמבחינתי הילדים שלי (בעז"ה יהיו) והמשפחה שלי יהיו הדבר הכי חשוב לי בעולם, ושאני לא אזניח אותם לרגע.. אני פשוט לא חושבת שתהיה לי האחריות לגדל אותם
ולחנך אותם לבני אדם טובים.. מה אם אני לא טובה מספיק?

אני תמיד הסתכלתי על עולמם של מבוגרים והורים וחשבתי: איך? איך אני אצליח להיות כמוהם??? זה נראה כל כך קשה אם חושבים על זה…