זה בסדר

אני באמת לא יודעת מה אני עושה לא בסדר. איזה מצרך במתכון הורס לי את כל העוגה כל פעם מחדש. אני נכשלת אחרי כל אהבה ואהבה, ואלוהים יודע מתי אני אצליח לפתור כבר את החידה הזאת. אני אף פעם לא מצליחה להבין איפה אני טועה, מה אני לעזאזל עושה לא נכון?! אני פועלת כמו שרשום הספרים, אז למה אני עדיין לבד? לכולם כל כך קל, כל כך פשוט. אבל אני? אני הורסת הכל. כל פוטנציאל לקשר רומנטי נכחד על ידי. אני תמיד אמשיך לרדוף אחרי וואקום בשדה בוער. אני אמשיך לעזור ולייעץ לכל אדם, בזמן שאני הבן אדם שהכי זקוק לעזרה ולייעוץ. אני תמיד ארצה להציל את העולם, בזמן שאני זועקת שמישהו כבר לעזאזל יציל אותי. אבל אם נאמר את האמת, אני כבר מזמן בלתי ניתנת להצלה. שום דבר לא יצליח באמת למשוך אותי מהמקום הנורא שאני נמצאת בו. מהבור ללא תחתית הזה, שלא מאפשר שום חדירה של אוויר לנשימה. מהמערבולות התמידית שאני נמצאת בה, שמצליחה לשאוב אותי אליה כל פעם מחדש. אני רוצה לגמור עם התקופה הזאת בחיים שלי. אני רוצה לקרוע את העמודים האלה ביומן שלי ולכתוב חדשים. אני רוצה להתקדם, אני רוצה להתגבר, להתבגר, אני רוצה לעבור האלה. אני כבר מתחילה להשלים יומני היקר. אני מצליחה להפנים עם העובדה שא תהיה לי אהבה, לפחות לא בזמן הקרוב. שאני לא אמצא את ה"נפש התאומה שלי" ואחיה באושר ועושר עד עצם היום הזה. אני מבינה שכנראה היקום יחל לי אחרת. שלגורל יש תכניות אחרות עבורי. שאני צריכה להמשיך לשרוד לבדי, כמו ששרדתי עד היום. אני מפסיקה לקוות, מפסיקה לפנטז. אני סגורה על עצמי, או לפחות חושבת כך. אני כבר לא בעניין של אהבה. חוויתי, מיציתי, ונגמרתי פיזית ונפשית.
אני גמרתי עם אהבה, וזה בסדר.
לאחרים יש, ולי אין, וזה בסדר.
זה באמת בסדר.