זה באמת היה שווה את זה ?

כל בוקר אני קמה , אותו חדר הכל עומד במקומו
החדר הפשוט ..
החלון היחיד בחדרי המשקיף את אותו הנוף כל בוקר, צהריים וערב .
אני קמה באותו צד כל בוקר
לובשת את אותם נעליי בית כל בוקר .
אני לא משנה כלום , אני עושה כל דבר שעשיתי יום לפני שבוע לפניי וחודש לפניי וגם שנה לפניי
ואני ?
אני לא מתלוננת אני סובלת , כל יום בהרגשה בתקווה שמשהו ישתנה , וזה ישנה את החיים שלי
זה ישנה אותי .
פעם הייתי יורדת למטה בחיוך רואה את משפחתי
כיום אני רואה חלל ריק שכנראה לא יתמלא לעולם
שזה גורלי , מלידתי זה היה הלידה שלי , להרגיש ריקה , מושפלת ושבורה
פעם הייתי הילדה השמחה .
לא היה לי הרבה
אבל הייתי שמחה בחלקי , אהבתי לחלוק את חדרי עם אחותי .
והיום אני לבד .
לא ידעתי לעריך את מה שאלוהיים נתן לי ועכשיו גם לקח לי .
אני לבדי בעולם החשוך הזה .
איפשהוא בתוכי קיימת תקווה שיבוא יום ואור יכנס לחיי
אותו האור שהיה למשפחתי , לחבריי .
ושוב אני שוטפת את ידי ורואה את אותו הקעקוע השחור שעשיתי
'זה באמת היה שווה את זה ?'