זאת לא אני זאת אחותי

הוא רצה אותה בכלל לא אותי.. היא אחותי והכול ואני אוהבת אותה אבל לפעמים פשוט באלי להרוג אותה. תמיד היא הייתה הטובה גם שהיינו קטנות אני הייתי הילדה שסיפקה להורי לא מעט ציונים טובים ועבודות אבל היא אלה הקטנה לא הייתה עושה שום דבר היא רק עמדה במקום וחייכה והיא תמיד קיבלה את כול המחמאות והתשבוחות שאפשר לקבל. "אלה היפה, איזה ילדה מדהימה אלה.." אפילו בבת מצווה שלי היא הייתה רק בת 6 ובזמן שאני הקראתי את הדרשה שלי היא עמדה מאחורי וחייכה וכול האורחים באולם התפעלו ממנה שוב ושוב. אף פעם לא קיבלתי אף לא מילה טובה אחת. רק תמיד שמעתי: "תלמדי מיכל, תלכי לעשות שיעורים.." הם תמיד ראו בי הכבשה השחורה של המשפחה הילדה הגדולה שהיא אף פעם לא זקוקה למילה טובה, אף פעם.. כול מה שהצלחתי להשיג במו ידיי היא רצתה לעצמה לפעמים הרגשתי שהיא רוצה את זה רק בשביל להרגיש שהיא ניצחה אותי בעוד קרב, אפילו שלפעמים היא הייתה זורקת כול מה שהייתה משיגה כמו שזורקים עטיפה של קרטיב, פשוט משליכים על הרצפה. עם השנים הבנתי שאני לא צריכה לייחס לזה מקום אני תמיד הגעתי לתוצאות טובות בכול מה שעשיתי ולא התקדמתי בזכות המראה שלי זה בכלל לא היה הכיוון אני הזעתי עד שהצלחתי והיא, היא עבדה באיזה מקומון קטן וסיקרה חדשות ספורט. ואים אתם שואלים איך היא עשתה את זה אל תחשבו שעבודה קשה, ממש לא כול השחקנים שבקבוצות הכדורגל רק היו מסתכלים על הגוף שלה ועל הרגליים היפות של אלה, הרגליים שלא נגמרות לעולם, והיו מסתנוורים יותר נכון מתבלבלים. אין גבר שהיא לא הצליחה להביא אליה, אבל לפעמים שאנשים שאלו איך הבחורה הכי יפה וסקסית במערכת של המקומון הכי עלוב בתל אביב הצליחה לשים את ידה על הסיפורים והפרשיות שהרעידו את עולם הספורט כול פעם מחדש… ואני עבדתי באותה תעשייה אבל בעיתון הכי חשוב במדינה וסיקרתי פוליטיקה ידעתי שהיא תמיד קנאה במה שהיה לי. אל המשרה הנחשקת הזאת לא הגעתי בעזרת שימוש מיני בגוף שלי אלא בעבודה קשה, התחלתי ממש מלמטה מהתחתית של התעשייה ולאט לאט הגעתי לאן שהגעתי והיא אני לא צריכה להגיד לכם, שהמשרה שהיא הגיעה אליה זה היה רק בגלל שהיא שכבה עם המנכ"ל של העיתון שלה לא פחות ולא יותר המנכ"ל שלה… זה היה לחד פעמי עבורה והיא זרקה אותו אחריי לילה אחד אבל הוא היה כול כך מאוהב בה שזה בהחלט הספיק לה לקנות את המקום של הכתבת שיש לה. את הכתבת שסיקרה את הספורט בעיתון שלה העיפו אים לא הבנתם והיא הפישרית הקטנה מלאה את התפקיד.
אבל היא החליטה שזה לא מספיק לה בגילה הצעיר לסקר ספורט בעיתון קטן היא החליטה שהיא רוצה תפקיד אחר ולא סתם אחר. היא החליטה שהיא רוצה את התפקיד שלי בעיתון שלי. ידעתי שזה יגיע מתישהו זה היה ברור כמו שהיא החליטה שהיא רוצה לשים את ידה על התפקיד שלי היא החליטה שהיא רוצה עוד משהו אחד. בעלי. הדבר היחיד שהתאהב בי בגלל מה שאני באמת ולא עניין אותו המראה שלי, אבל איך להגיד אחרי שנתיים של זוגיות שלי ושלו הרגשתי שאנחנו לא באמת חיים באושר. אני הייתי האישה הכי נאמנה ומסורה שיש והוא היה סתם מניאק שפזל לצדדים ואחותי בדיוק היה שם כשהוא ואני היינו ברגע של משבר. אירוני לא?! גם אני חשבתי…