ושוב.

הי.

סיפור עצוב. הדבר היחיד המנחם שיש לי להגיד, שיש גם ימים כאלה, שהעצב יותר מורגש, והכל נראה קודר יותר, אבל גם יש ימים אחרים, הם יותר טובים והדברים נראים קצת אחרת. יש בהם איזו תקווה.

אני לא מקטין את הסיפור האישי שלך. אני מניח שהוא מלווה אותך כל יום, אבל לפעמים רואים קצת יותר את האנשים שישנם שם ופחות את אלה שלא.

ניסיתי לחשוב איך המשפט האחרון היה אמור להסתיים. אני לא בטוח שידעתי להשלים.

ולגבי המשפט שלפניו, אני שוטטתי אתמול באינטרנט ומצאתי את המשפט הבא :
“The best way to find out if you can trust somebody is to trust them.” ארנסט המינגווי

אני לא מקטין את הסיפור האישי שלך. אני מניח שהוא מלווה אותך כל יום, אבל לפעמים רואים קצת יותר את האנשים שישנם שם ופחות את אלה שלא.- לא הבנתי בדיוק למה התכוונת.

וגם אני לא ידעתי איך להשלים את המשפט האחרון. זה היה פשוט סוג של תסכול כזה.ששאני ככ. לא יודעת… קשה להסביר.

לגבי המשפט.
אבל מה עם לפעמים נמאס לבטוח?
הרי מה הטעם בכלל להתחבר חיבור חזק עם אנשים לשנה בערך, ואז זה דועך ונעלם?

זה פשוט דיי מייאש לעבור את התהליך הזה שוב ..

'אני לא מקטין את הסיפור האישי שלך, אני מניח שהוא מלווה אותך כל יום' – אני לא מזלזל בקשיים שאת מתארת, אני מאמין לך. אני לא חושב שמדובר בקיטורים למשל. הקושי המשפחתי שתיארת הוא משהו שאני מניח שאת מרגישה ביום-יום.

'אבל לפעמים רואים קצת יותר את האנשים שישנם שם ופחות את אלה שלא' – יש ימים שמצב הרוח שלנו קצת יותר טוב, ואז אנחנו מצליחים לראות גם את הטוב. פתאום אנחנו רואים את המחווה של החבר או החברה. מישהו מתעניין בשלומנו וזה נעים יותר, ובאותם רגעים חושבים פחות על האנשים שלא היו שם בשבילנו. באותו רגע טוב לנו. אני מנסה להגיד שיהיו גם ימים כאלה. מאחל שיהיו יותר כאלה.

אני חושב שגם במשפט של המינגווי יש קצת מהתסכול שאת מדברת עליו, הוא היה שותף לתחושות שלך. אנשים נכנסים ויוצאים מחיינו. קשרים לפעמים דועכים. גם בין בני זוג. זה חלק מהעולם.
אני מניח שחלק מהחוויות שעברת גם גורמות לך אולי פחות לסמוך על אנשים, אולי להתאכזב יותר.
אני לא חושב שמצבי במשך זמן רב היה טוב משלך. אני לא חושב שאני במקום שיכול לתת עצה טובה או פתרון. אני יכול להעיד על עצמי, שהבדידות שהרגשתי היתה קשורה למידת הציפיות שהיו לי מאנשים אחרים, והאכזבות כשלא עמדו בציפיות שלי.

יש כאלה שיראו בזה משהו עצוב. שכדי למצוא חברים הייתי צריך להנמיך ציפיות. שחברות אמיתית אולי לא קיימת. אני מרגיש, ששמתי את החברות במקום הגיוני, שלפני זה הציפיות שלי היו גבוהות מדי ולא ראליות. אין מישהו שמסתובב בעולם במטרה להציל אותנו. כל אחד נולד לחיות את החיים שלו. אנחנו יכולים למצוא דרך לשלב את החיים שלנו בשל מישהו אחר, אבל אנחנו לא יכולים לשאוב את החיים של אדם אחר, להכפיף אותם לרצונות שלנו.

אם כבר לתת עצה(שאני צריך לנסות אותה קודם על עצמי) זה לאפשר לעצמך להפתח לאנשים אחרים. מה שהם יבחרו לעשות זו החלטה שלהם. אין טעם לכעוס על מישהו שבחר לא להישאר או להעלב מזה. זו גם כנראה לא היתה המטרה של אותו אדם. מתקדמים להבא בתור.

לפעמים אנחנו אולי צריכים לשנות דברים בעצמינו. לגדול ולהתפתח. לפעמים אנחנו גם צריכים להזכיר לעצמינו שאנחנו לא כאלה גרועים. כשמישהו יאהב אותנו ויעיר לנו שיש משהו בנו שמפריע, שפוגע בקשר, שם שווה להתעכב ולבחון.

יצאה לי מגילה.

מגילה דיי מושקעת
אקח את הדברים לתשות ליבי
תודה💙