ומה תאמר?
ולאן תלך כשנפשי עוד לא תנדוד במחשבתך?
תהיי אשר תהיי, לעולם תהיה עימי.
וכשזאבי הלילה יארבו למפלתך?
אמתין איתם, ואזרח מעליהם בשנית.
וכשהקור יגבר והרוח תנגן את רעידות גופך?
אזמר לי לצליליה, קטן אל מולה.
וכשהחושך ירד מוחלט, והאור יהיה זיכרון העבר?
אנוח לי בשלווה.
ככוכב בשמיים אפלים אהיה נוכח אך רחוק מהישג, הדעת תיקבר יחד עם הזיכרון, אך לעולם אהיה קיים בזכרונות אחרים, שבבוא היום יחדלו גם הם מחייהם עם עוד חלק ממני, עד שאהפוך לשלם, עד שאעלם.
ומהו הפחד הגדול אם לא השכחה?
האהבה יקירתי, האהבה.
תגובות (0)