וככה גם אני מנסה להבין

בחרתי לשחרר.
שידכתי בין הפחד לאי ווודאות,
תורם להתאהב.
לא להישאר לבד ,
באיזו פינה חשוכה בלב .
שחררתי את הכאב שיצוף, יעלה וירד
יגעש וירעש ..
כמו סכר שנפרץ שמח להשתחרר.

וככה, שאלתי עצמי פתאום .. אבל מה אם החלום?
לא זוהרת כבר ימים, נחבאת אל הכלים הנשמה קצת עצובה .. שונאת היא פרידה..
אהבה מה היא אהבה?

שיגעון של צבעים או נחל המפכפך בעצלתיים ?

יש משהו שם שצועק ואני לא מצליחה להבין.

זה טוב? או רע?
מתי אדע ?
אולי לאחר תנומה קטנה ..
הפסקה של זמן מה..?
אין לדעת.