וידוי אישי
היי, אני מעלה סיפורים לאתר וזה מתסכל אותי שלא מגיבים לי.
אני עובדת,משקיעה מחשבה ואין אות לכך שמישהו קורא אותם בכלל.
אולי בגלל זה גם הפסקתי לכתוב, אני משדלת להגיב, כדי לא לתסכל אנשים אחרים כי אני יודעת מהי התחושה.
אני מקווה שתבינו אותי ולא תחליטו לתקוף אותי על כך שאני לא היחידה.
שירה.
תגובות (8)
היי אני מבינה את ההרגשה ולא רוצה שתהיי מתוסכלת! אני אשמח לקרוא סיפורים שלך ולהגיב בהתאם :)
אני שמחה שאת מבינה אותי:)) את מוזמנת לקרוא את הסיפורים שכתבתי.
גם לי יש סיפורים שהשקעתי בהם (טוב, הם קצרים, אבל בכל זאת השקעתי בהם) ולא הגיבו עליהם כמעט בכלל, או שהגיבו עליהם (היי, גלי) רק בגלל שזיהו אותם מאתר אחר שכתבתי אותם.
היי סטריגי, אבל אני מתה על הסיפור שלך גם בלי קשר!
סטינגרי.
סטינגרי.
למקרה שלא הבנת, אני אחזור שנית:
סטינגרי.
טוב, עכשיו לנושא:
סטינגרי, גלי.
סטינגרי.
מזדהה לגמרי. אני כותב ומשקיעה מחשבה. ואף אחד לא מגיב. אני חושבת שאין טעם לכתוב. ואז, כשאני מחליטה לעשות פרק חדש לעונה ששכחו ממזמן, אני נשכחת.
לגמרי. אין מה לעשות, פשוט צריך להמשיך. אולי צריך לפעמים לנסות לעבוד עם ז'אנרים אחרים.
*אני מרגישה פסיכולוגית משהו*
חחחח!! חמודה:)
מכירה ת'הרגשה!