התקופה הזאת…

זהו, זאת התקופה שבה אני סובלת, בחיים שלי לא עברתי משהו כל כך קשה וזה פשוט משפיע על הכל.
אני מנסה להסתיר את הכל, את כל הכאב שיש בי, ואני די טובה בזה כבר עם כל הניסיון שיש לי, אבל זה לא משפיע על הכאב שבי.
זה רק הופך אותו לכואב יותר, למתסכל, אני צריכה מישהו שאני יכולה להיפתח בפניו, מישהו שאני יכולה לסמוך עליו, פשוט…מישהו, שיהיה שם בשבילי כשאצטרך כמו שתמיד הייתי שם בישביל אחרים.
אני פשוט צריכה מישהו שאני יכולה לבוא לדבר איתו ולפרוק הכל, אבל אני פשוט לא מוצאת אותו.
בכל הדברים הקודמים שעברתיוסיפרתי עליהם בסיפורים הקודמים, הייתה לי חברה לפרוק איתה הכל.
היא תמיד הייתה מנסה לעודד אותי, ואיכשהו היא תמיד הייתה מצליחה.
אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה צחקתי צחוק מהלב, מתי חייכתי חיוך אמיתי ולא אחד שסתם מסתיר את הכאב.
כמעט כל לילה, לאחר שכולם נרדמים, אני נשכבת על המיטה שלי ובוכה, כי זה הזמן היחיד שאני יכולה לבכות בו מבלי שידעו.
כמעט כל מי שמכיר אותי, חושב שאין לי לב, שאין לי רגשות, הם אומרים לי כל מיני דברים בפרצוף, חושבים שזה לא פוגע…אבל הם לא יודעים שכל מילה הכי קטנה שיש, יכולה לרסק בן אדם לחתיכות כל כך קטנות.
תהנו מהחיים כמה שיותר, אני לא עשיתי את זה וזאת הייתה טעות, אבל אני אנסה עכשיו, ונראה אם זה יצליח.