התסבוכת שלי עם זוגיות…

אני אדבר על גברים שעברתי איתם חוויות אינטנסיביות ,
חוויות שהשפיעו עליי למשך כל חיי
זה לא רק סקס אז הירגעו
היה אחד , נקרא לו האהוב האידיוט שלי , הוא הבין אותי מבלי לדבר, קרא את עיניי, הוא היה ביישן שזה הגיע למיניות
הוא היה המקרה הבודד, שנתן לי להרגיש ילדה, עם כל החוויות שעברתי, הוא החזיר אותי לילדות
ולעומת זאת , אני גרמתי לו להתבגר , ופה הבנתי את התסבוכת שלי , קשה לי להתאהב
לפניו היה מישהו אחר, נקרא לו עיניי תכלת , הוא היה מקסים, שרמנטי, רומנטי, בתול, הוא התאהב ואני קלקלתי כמו תמיד, הסברתי לו שאינני מאמינה באהבה וזוגיות , הוא נתן לי את כל המרחב שרציתי, לא הסתרתי וסיפרתי לו שבגדתי, והחטפתי לו סטירה אחר סטירה
והוא נשאר, עומד איתן, לא מוכן לעזוב , יעדיף להתאבד מאשר שניפרד, הוא היה מקסים , ניסה לגרום לי להרגיש טוב בכל דרך אפשרית , ניסה להבין את חיי המסובכים ואיתי הוא תמיד התמיד ,
המשיכה אליו לא הייתה גדולה, אבל משהו בו, אולי החום והאהבה? גרמו לי איתו להשאר , להעביר אותו מרורים עד שגם הוא יעזוב,
התסבוכת שלי עם עזיבה של אנשים, לא הייתי מוכנה שמישהו יקלקל את המחשבה הפסימית שאנשים תמיד עוזבים,
לבסוף הוא גם נטש, הבין שאני גורמת לו צער כמו שלא גרמה לא אף אחת לפניי,
היה אחריו קשר אחר עם גבר אחר, קשר רק מיני , נקרא לו הבוגר, הבוגר היה גדול ממני בשנים רבות, והעברתי איתו חוויות , לרב מיניות בלבד , הוא נתן לי להרגיש בעננים , ברגע שנפגשנו באוטו של חברים משותפים התנשקנו, זה לא היה בשליטתנו , רצינו אחד מהשני עוד עוד, תשוקה שלא ידעה שובע, רק רעב, אני רציתי אותו פה רציתי אותו עכשיו, הוא ריצה את תאבוני ואני ריציתי את תאבונו , עד שהוא אמר
כאילו ברגע של חולשה "אני אוהב אותך"
התרחקתי, אמרתי שלו שיסיע אותי מיד לביתי ושלא יגיד לי עוד דברים כאלו, מפה הקשר המיני נהרס, התרחקתי , התנתקתי,
הנה עוד תסבוכת שלי מרגש , אני מפחדת מזה כמו מאש…
ואז היה אחד , גם הוא גדול נקרא לו המספק, הוא רצה אותי מהרגע הראשון, הוא לא נגע באשה חצי שנה בשבילי הוא היה מדמיין אותי שהיה מענג את עצמו (הוא סיפר לי בעצמו), היינו כמו אחים, בדרך נפגשנו במסיבות טבע שהוא היה מארגן , הוא התאהב, כמו כולם מה לעשות? החלטתי לתת לזה הזדמנות , לא לבגוד , להיות כנה ואמיתית , נמשכתי אליו כך גם הוא אליי, אך בלילה הראשון שבו נהפכו לזוג כמעט בגדתי בו , לא ידעתי למה כאילו זה יצר חזק ממני , להתרחק מבן זוג ככל שאפשר, אך התאפקתי, המספק, התאהב כל כך שזה עלה לו לראש, הוא תכנן עתיד, והתעמק כל כך בהווה, הוא ביקש את לשים על ידי טבעת שאסיים את לימודיי בתיכון , נבהלתי , כל כך נבהלתי קיוויתי שהוא צוחק, הוא לא צחק , יום למחרת נפרדתי ממנו בהודעת טקסט ולא דיברתי איתו שוב, הנה עוד תסבוכת אחת קטנה שלי , הפחד ממחויבות ,
ופה בינתיים, המערכות יחסים שהשפיעו לי על החיים ,הראו לי כמה דפוקה אני בראש, כמה אני שונה מבנות אחרות, אני מנסה לפתח רגש, ולא מצליחה , ויודעת שאם יתעורר בי רגש ולו הכי קטן , אתרחק כל כך מהר , אני צריכה פסיכולוג ובדחיפות אני מודעת גם לזה , בטח הפסיכולוג יקשר את זה לדברים מעברי ה"רע" , אך למען האמת אני פשוט מרגישה שזאת אני , מי שאני , זאת שפוחדת ממחויבות ולא מוכנה להתאהב, כאילו זה בתוכי עוד מלפניי שנולדתי, אינני יודעת למה , אבל זה פשוט ההרגשה שלי , זאת לא בעיה ברת טיפול, זאת פשוט אני…. אולי אשתנה מי יודע? אולי…