התיבה

החלטתי אחרי זמן רב
לפתוח את התיבה הנעולה
תיבה ובה מחברת ודפים בהם כתבתי במשך שנים.
פחדתי לקרוא מה כתוב
לרוב הכל אותו דבר
עצב וכאב
סיפורים ארוכים
וגם כמה מכתבי התאבדות
היה מפחיד לראות מה כתבתי פעם.
קשה לקרוא את הדברים האלה
קשה היה לי לפתוח את התיבה
להקיש את המספרים הסודיים
שפעם באו לי כל כך בקלות.

תיבה קטנה מלאה בסודות ופחדים
מחזיקה לה אוצרות חבויים.
שנים של בכי ודיכאון
אני חושבת שמחר אשרוף הכל
אין טעם להשאיר את זה
לא רוצה את זה כאן.
אולי זה סמלי
אם אשרוף את כתבי העבר
זה כמו שאשרוף אותו לגמרי
אולי ככה אשכח
אולי ככה אעבור הלאה

וכתובים שם דברים
כל כך ישנים אפילו עתיקים
שנים של אומללות
ומטורף לעבור על ציר הזמן
לראות איך לאורך השנים כלום לא משתנה.
אני חושבת שאשרוף את הדפים
בתקווה שישרפו הזכרונות
את התיבה אשאיר ריקה
ואמלא רק את האייפון בזכרונות חדשים
בכתיבה חדשה
לא אופטימית יותר
ולא שונה בהרבה
אבל לפחות חדשה.

כשחושבים על זה זו רק תחלופה
לפני התיבה היה הקלסר ששימש לאותה מטרה
עכשיו הגיעה תורה של התיבה
התיבה המסתורית שהחבאתי כל הזמן הזה
תורה להיעלם
לשרוף את הכל את כל העבר הנורא
המכתבים והדפים האינסופיים
המרוחים בדמעות
זהו מלאתם את תפקידכם
שלום ולא להתראות
היה תענוג מייסר לקרוא אתכם שוב
וביי לך תיבה קטנה סודית ואפלה
התיבה מלאת ההפתעות
הייתי מחזיקה בך סודות וגם סיגריות
דפים וגם דמעות
הייתי מחזיקה בך את הכל
הייתי מחזיקה בך את כל עברי
לכן את חייבת להעלם
היי שלום תיבה יקרה, היית לי לחברת אמת.