התאבדות חלק שלישי
למרות הכל אני עדיין פה, איך אתם שואלים אין לי תשובה פשוט עומד
כנגד כל הסיכויים לא עשיתי את המעשה האסור לא שלחתי יד בנפשי למרות שזה הרגיש לי הפתרון היחיד
זה היה נראה כאילו אין אופציה אחרת,הדברים שעברתי חרטו בליבי צלקות,להגיע לבית משפט כנער בן 13 שלא יודע כלום,והחלק הכי כואב שהם לא הבנו את המצוקה שישבה בליבי ולא היה להם אכפת ממני, ואני שאיבדתי את עצמי בעקבות אירועים קודמים,הורדתי את ראשי ולא צעקתי את הכאב שישב בליבי פשוט הורדתי ראש ולא אמרתי כלום במשך כל הדיון פעם ראשונה בחיי שהורדתי את ראשי,זה רק עוד מקרה שלא נדבר על המקרה שהוביל אותי לבית המשפט שאתה מואשם בגניבה שלא עשיתה ואף אחד לא מאמין לך שאתה חף מפשע אפילו ההורים וכל אותם "חברים" שסביבך
אז כנראה אני אשם באמת האמנתי להם שאני אשם זה מה שכולם אמרו למה שהם ישקרו אז האמנתי והמצאתי לעצמי בעיות זיכרון ואמרתי לעצמי שבטח אני לא זוכר שגנבתי, וזה היה רגע שאיבדתי את האמונה בעצמי, ובכל אדם אחר היום כולם פועלים מתוך אינטרסט אין אנשים טובים טוב אולי אני מגזים נתתי לכעס להשתלט על עצמי,הפחד שאני יגמור כמו אבא שלי לא עוזב אותי אני יותר טוב ממנו ואני למדתי מכל הטעויות שלו אז למה אני מפחד להיות כמוהו?
אני הולך בדרך אחרת אז למה שאני יסיים כמוהו?
שהפחד שולט אז הכל נראה מפחיד זה נראה שאני יגשים את הפחד שלי לפני החלומות שלי,
הימים רצים והפחדים נראים יותר קרובים לאן אני בורח??, כל האלו דברים שלא עוזבים אותי,ואני עדיין עומד אתם שואלים איך?גם אני לא יודע את התשובה יכול להיות שיש בי יותר כוח מאשר שחשבתי.
תגובות (1)
היי… טוב שאתה עדיין כאן , הסיפור הזה קשה, מאוד, אין מה לומר, הסיפור עצוב ומורכב, אני יכולה לקוות שתמצא את הכוח, תחלום לעתיד טוב יותר, התקווה זה עמוד התמיכה החזק ביותר שיכול להיות.
תהיה חזק!
love – לב החיים