השנה ה28

ממעמקי חדרי הקטן, הנמצא מתחת לסיפון התחתון ומעל חדר הדודים בירכתיה של ספינת חלומותיי אני כמעט ויכול לשמוע את שלמה המלך עודר את מחשבתי, זורע ומשקה מנביט ומטפח.
תודעת עולם נשפכת מאוזני החירשות בעוד הקירות נסדקים מעל ראשי החולמני.
אני חולם על מים מתוקים רוצה להתכרבל בחומם ולהתפנק עד אין סוף.
העשייה כרגע נראית כלא אפשרית בין הארוטיקה האסקפיסטית שאימצתי לעצמי, אני בורח מהממטרות ישן ובוהה וישן ובוהה.
התמכרות אחת מחליפה אחרת והיום אני כבר מבין שבדידות כנה עדיפה מתשומת לב מזויפת היום אני כבר מבין שההרס בלתי נמנע ויש לכרות איתו ברית שלום, יש להבין את בסיסו ולקבלו כשטוב אצעד אחורה וכשרע אתמוגג על הרגע שכן זכיתי במלנכוליה לא מלאכותית ואז אצעד קדימה בחזה מנופח ובעיניים יבשות.
אני מקפל את המפרשיות, נועל חדרים ומחביא מעצמי את התרופה, הם לא יכולים לרדוף אותי לנצח אני תמיד אתחבא מהם. רוצה לזכור מתי הייתה התפנית, רוצה להיות מסוגל לכתוב שוב אין קשר סיבתי אין כרונולוגיה או היגיון. רק קולות וצפצופים,, מבוכה ניהיליסטית ופחד לראות את הנעשה תפסו את מקום הספונטניות והסקרנות, אני מתחבא. רק קצת רק עוד קצת עד שזה יחלוף, כרגע אני מושבת אין אפשרות לתקן דברים, פתרון הוא אויב הוא לא נחשב כמתקבל, הזמן חסר ערך ורק הידברות יכולה לתעתע. חוסר המעש הוא מוטיב מרכזי בריקבון חיי, חיי הפכו להיות פרטים מתמיד אני יכול לשקוע בפנטזיה של לחשים או להתעניין בכתבים נסתרים אני יכול אבל אני לא, אני עסוק, אני ישן ובוהה וישן ובוהה.
מתנוון בבטחה, מתגונן מאנשים הקירות הסדוקים סוגרים עלי אני הופך להיות קורבן של עצמי אני האיש הפחדן מהסרט שלי. תמיד פחדתי להשתגע עכשיו זה נראה קרוב מתמיד.
כתיבה יוצרת מה? כתיבה מחזיקה בזכות עצמה אין צורך ליצור, מהי היצירה שבכתיבתי? מהי הכתיבה שביצירתי?. הכול לשווא, הבל הבלים כה אמר שלמה המלך.
לפתע גלים רועשים מטלטלים את איזון ספינתי,התורן מתנדנד, זה שוב תוקף הכאב ראש החד הזה הכול הולך לאט כאילו אין אפשרות אחרת אני חי במהירות רגילה וכולם סביבי נעים בפאסט מאושן איפה הייתי שכולם התקדמו? איפה הם היו כשאני נעצרתי?, אני שומר על אופטימיות דקיקה ,כלפי חוץ לפחות משדר ערנות ומודעות,לשכנע אותם שישכנעו אותי שטוב. מעסיקות אותי שלל ההגדרות לנפש, ניסיון פתטי זה אמור ליצור חסינות ואפשרות להצביע על בעיות ופתרונות, אני פשוט צריך לצוף שם האיזון שלי. אני משליך סולם מהחרטום, אני צף חצי גוף נוגע במים המלטפים והנינוחים מי האוקיינוס אני נרטב בחלקי ומוגן ,אני ברחם אבל רק בחציי ,החצי השני עף הוא מרחף הוא יבש, שילוב הרמוני זה יוצר תודעה פנימית וייצוג חיצוני שבו בזמן מושפע מאחיזתו החיונית והבלתי פוסקת במים. אני בן ים. אני בים אני צף .
הסדקים הופכים שברים וכתמים משחירים מעל ראשי . אהבה יש בבית אך מה יש בחוץ?, חיים יש בחוץ אך מה יש בפנים? איך אנטוש ספינתי ואצא כך כשבר כלי? מי ירחם עלי טוב ממני .חיה פצועה מחפשת את הקן. ואני? אני רק רוצה לחזור אל הרחם , מתגעגע למים החמים, להיות מוצף ומרוקן.
סערה מתקרבת, טלטלת חושים תוקפת במפגיע אני מנסה לייצב את הספינה, הירכתיים שוקעות מעט, העוגן עוגן אותי למציאות שלכם, לתחרותיות שאתם קוראים לה חיים, להישגיות שאתם יוצרים ומה עם האיטי? מה עם המתעכב לא תחכו לו? לא נדאג אחד לשני? זאב בלילה שומר רכושו. אני מחליק פנימה, מים מציפים אותי אני שוחה מתלהב וצוחק, אני שוב ברחם מוגן בתוך האוקיינוס של אימא, אין כניסה לאיש אני מרחיק עצמי, מגן עלי, אסור לכם לשחות איתי זה הגשם הפרטי שלי, אני אדם של מים, מים מזכירים לי שאני בן אנוש מים נותנים לי חיים , צריך לגור ליד ים כך אני יכול להיטהר ולהמשיך לשחק את המשחק הזה .

הלילה בין חמישי לשישי- קיבוץ מעגן
כמעט ועבר חודש, אופוריית הרחמיים העצמיים התפוגגה לה מזמן ונשארתי עירום מול המציאות ללא שכבות מגן וללא עצב להתעטף בו, אני חשוף. עשיתי סרט, כייף למתוח את היכולות ולעשות לשם עשייה, אולי זו הוכחה עצמית שנדרשת לחיזוק הביטחון שלי, אולי זה שעמום פורץ החוצה או סתם מטרה מוגשמת למען חודשיים הבאים של אסקפיזם נטול מצפון. עדיין אוהב נאהב, שמח ועצוב משתדל לא למדוד את עצמי חומרית, בשנים הקודמות שלא כמו בשנה ה28 היה לי חסך רוחני ,אני אסביר, מבחינה גשמית הייתי די מרוצה היה לי מספיק מהכול ורק ריקנות הנפש הדהדה בי, בשנה הזו השונה כל כך משנים קודמות ,עוד לא הבנתי במה היא שונה, אני שלם עם עצמי אני לוקח אוויר ואומר זאת בקול, יהיה בסדר, כבר בסדר, מה שחסר לא באמת חסר. הריקנות היא חומרית, …אני עני אין שקל בכיסי יש שמחה בליבי אני עני אני… נראה לי עדיף ככה . קשה להשוות אבל טוב ריקנות חומרית מאשר נפשית. לא באמת חסר לי משהו. ביתר החודשים שנותרו לי לשנה ה28 בחיי אני אספיק עוד דברים. השנה היא קריטית עבורי זוהי שנת המפנה כי בה אני אסלול דרכי לעתיד, העתיד יהפוך הווה והווה יהפוך עבר, זה רגע אדיר לחוות אותו ולצפות בו מהצד יחדיו. אני לא אגלה לעצמי כל מה שהולך להיות ,לא רוצה להרוס את ההפתעה אבל יהיה מעניין,זה בטוח. אני אספר רק דבר אחד קטן.. הולך לצאת עוד סרט של רן חנין.. תחזיק חזק. סוף.

הלינק לסרט – http://www.youtube.com/watch?v=kPSsXjgoE5M