השטן שבפנים – פרק 2
מאז המצב שלי התדרדר. כל הזמן הסתקלתי על השומנים שלי. נכנסתי לדיכאון כשהסתקלתי בעצמי על המראה. אימי שלחה לי אוכל לבית ספר, אבל לא אכלתי אותו. או שזרקתי אותו לפח או שנתתי לחברה. אני זוכרת שכל יום חזרתי ושיקרתי לאמא שלי ואמרתי לה שתשלך לי קופסאות יותר קטנות.
עד שזה הגיע ל15 על 15 סנטימטר מלאים באוכל האהוב עלי, פסטה.
אני פשוט ישבתי בשולחן אם כל החברות שלי, הקופסא הקטנה מולי. כולם אוכלות וצוחקות ורק אני מערבבת עוד פעם ועוד פעם את הפסטה. הם שואלות, כמו כל ארוחת צהריים, אם הכול בסדר. ואני אומרת, כמו כל ארוחת צהריים, שאני פשוט לא רעבה. הם די מטומתמות אז למזלי הם לא חשדו בכלום והמשיכו אם העניינים שלהם.
אבל אני לא הצלחתי לחזור לשגרה. גם לא רציתי. אהבתי איך שאני ולא רציתי להפסיק באמצע התהליך ליהיות רזה.
תגובות (14)
זה ממש יפה, גם אם זה קצר(;
אבל יש לך כמה שגיאות כתיב:
הסתקלתי=הסתכלתי
מטומתמות=מטומטמות
(;
ואי זה ממש מעניין (:
תמשיכי !!
ממש יפה!!
מ-ד-ה-י-ם!!
מדהים. אין מילים. חולה עלייך גלילאו… (ואנחנו צריכות למצוא מישהו להסתנג'ר עליו למבחן במת'…. שתינו אוהבות כשפומטיקה, אבל אני לא בטוחה שזה עזר (חח.. כשפומטיקה:)
חחח… אני לא מבינה חצי מהחומר, אני חייבת עזרה!!!
זה ממש יפה!!! תמשיכי !!
יפה מאוד!!! תמשיכי גם צייד שנתי :)
גלילאו!!!!!!!!!!! אני כל כך כועס עלייך ועל שירן!!!!!!
יפה מאוד ועצוב..
יוי תמשיכי!!!!!
זה סיפור אמיתי?!
כן מילקי זה סיפור אמיתי
יפהפה כותבת מעולה תמשיכי
תמשיכי
תמשיכי!!
גם את חצויה…