השד

עוד לילה ללא שינה עבר לה. עוד לילה עם אותו הסיוט שחוזר כמו תקליט. עוד לילה בה היא רוצה לשכוח, אך לא יכולה. עוד לילה שהוא חונק אותה ללא מעצור. הוא לא באמת שם אך הוא חונק אותה, חונק אותה חזק, מצמיד אותה למיטה. היא לא יכולה לזוז. הוא גדול ומפחיד ואילו היא קטנה ולא עד כדי כך חזקה. כל לילה היא רוצה לצרוח. בחלומות הוא יותר מדי אמיתי וזה מפחיד אותה. היא מתעוררת מפוחדת, מלאת זיעה, ממש כמו שהיא רצה במרתון. היא לא יכולה לחזור לישון. היא מתעוררת ללא תזוזה על המיטה. היא לא יכולה לקום. היא לא יכולה לדבר. היא לא יכולה לצרוח למרות הרצון העז שלה. היא לא יכולה להילחם בחזרה אל אותו השד.

בימים היא מנסה לשכוח, אך כמות הדמעות שיורדות לה על הלחיים שוות לאותה הכמות שבה הוא בא לבקר אותה בכל לילה ולילה- אינספור בתוספת לעולם לא יגמר. את פרצוף השד היא תמיד תזכור. את מעשיו היא תמיד תזכור. את שמו היא תמיד תזכור.

גם אם היא לא רוצה לזכור, היא תמיד תזכור אותו. עם זה היא תתמודד.