הרצח בגן הוואי ופרדס אבו לבן

כאשר שמעתי בחדשות שהשחקן הנפלא והאהוב עודד תאומי ז"ל נפטר נזכרתי כיצד השם "תאומי" מתקשר אלי: בחופש הגדול של שנת 1947 נסענו לכמה שבועות (כפי שהיה מקובל באותם ימים, כאשר נגררנו שעות באוטובוסים למסע ארוך) מפתח תקוה לקרית חיים כדי להתארח אצל הדודים שם, והלכנו יום יום לים, אמא ואני (אבא נשאר כמובן בבית לעבוד). כאשר חזרנו הביתה לשכונת צדור נתקפתי בכאבי תופת בצד ימין עם חום גבוה, והרופא קבע שיש לי אפנדיציט והוזמן אמבולנס מבית החולים ביילינסון. כמה ימים קודם נרצחו אביו של עודד תאומי, השחקן מאיר תאומי ועוד 4 אנשים על ידי כנופיה ערבית אשר התאמנה בפרדס אבו לבן. המקום נשק לצדור ממערב ושם היה בית-מצודה של בני המשפחה . בדיוק כאשר הוזמן האמבולנס עבורי פוצצו אנשי ההגנה את המצודה כפעולת תגמול, מהפיצוץ אני עפתי מהמיטה, וממילא היה לי 40 מעלות חום ולא הייתי בדיוק בהכרה. הבריטים סגרו מיד את האזור, האמבולנס לא יכול היה להגיע, ואני הרווחתי את האפנדיציט…למחרת גררו אותי שוב לרופא, שלחו אותי לבדיקות מכאיבות אשר קבעו שיש לי דלקת שלפוחית שתן חריפה (מהים של קרית חיים) , שפכו לתוכי טונות של סולפה (והיום אני אלרגית לחומר המשמר סולפידים). הכל בחיים סיבה ומסובב