הרומן הראשון שלי, עם ספר.
בפעם הראשונה, הרגשתי כמו גור זאבים קטן, שנחשף לאור, ולעולם החיצוני. ההתרגשות היתה עצומה. היתי שונה, וזה היה ברור לי כבר אז. זאת היתה אהבה. אני בולעת אותם. מילה אחר מילה. עיניים גומעות את המילים השחורות, והופכות אותן לחלום בראש שלי, שכל פרט בו נראה לי אמין ומדויק. אני בולעת אותם אחד אחד. לא עוצרת לדקה. אוכלת אותם בזה אחר זה. במהירות, אך כל פרט חקוק בזכרוני. איני מרבה לעשות זאת פעמיים. כי אני מכירה בעל פה כל פרט ומילה. ואני מכירה ספרים רבים. כל אחד נגע בליבי בדרכו. ושינה את רגשותיי, והפך את עולמי. הרגשתי אחרת. אני לא כמו כולם. אני אהנה מכל ספר, כל עוד אבחר בו בעצמי. אם יכריחו אותי, לא ולא. הספר לא יהיה לי מקור להנאה או לאושר. וגם לא לשנהים כאחד. זה החופש, שבורא את ההנאה, ההבנה והלמידה. לכן, אני מעריכה ספרים. וכותבת אותם.
תגובות (6)
למה כולם רושמים על היום הכי מפגר בעולם ???
לא יודעת, רגע, מה זאת אומרת?
כי כולם רושמים איך היה היום הראשון ללימודים..
אז שאלתי למה כולם רושמים על היום הכי מפגר בעולם ?
זה לא נגדך או משהו..
אהה, לא לא זה בסדר. לא הבנתי. אני מניחה שהרבה ילדים/דות מתרגשים/שות אז, הם רוצים/ות לחלוק את הרגשות שלהם. בכל זאת מותר להם.
ברור שמותר לך !!
טוב מקווה שנהנית ביום הראשון ללימודים ;)
אני גם ככה, אם יהיה לי חבר אי פעם,
זה יהיה אחד מהספרים שקראתי….
אהבתי את מה שכתבת ^~^