הרגשה מוזרה? -האהבה שכולם מדברים עליה-
לפני שנייה בכלל לא ראיתי אותו, ופתאום כששמעתו אותו מדבר, הקול שלו משך את תשומת ליבי, וממש כמו בסרטים הסתובבתי בפתאומיות לראות מי זה, ונדהמתי לראות שהוא כל יפה, הקול שלו משגע.. הוא סיפר על עצמו שהוא רוקד ברייקדאנס, ויותר מזה אני לא זוכרת. אני לא זוכרת אפילו מה אני אמרתי, בסבב שמות הזה שבו היינו צריכים להציג את עצמנו.
מה זאת ההרגשה הזאת? למה אני מרגישה כל כך מוזר? למה אני לא יודעת להבדיל אם ההרגשה טובה או רעה? מה לעשות עכשיו? למה זה קורה רק כשאני מסתכלת עליו? האם זאת אהבה שכולם מדברים עליה? האם ההרגשה המוזרה הזאת בבטן אלה הפרפרים? אוקיי, נראה לי שאני מאוהבת…!
אני לא יכולה לגשת אליו ולדבר איתו, אני לא ממש מכירה אותו, או בכלל עם מישהו כאן מהכיתה, הכל חדש… זאת ההזדמנות שלי לפתוח דף חדש, חיים חדשים, אבל איך? אין לי מספיק אומץ, בשביל להתחיל חיים חדשים אני צריכה להדחיק את הביישנות הצידה, להפסיק לחשוב על מה יגידו ומה חושבים עליי, להיות פשוט אני בלי להתבייש, אבל אין לי אומץ, אני לא יכולה, אני נשארת בדיוק כמו שאני, אני לא מצליחה להשתנות.
אולי בגלל זה הוא לא שם לב אליי? כי אני סגורה בתוך עצמי, כי אני לא ילדה שתבוא ותפתח שיחה, בגלל שאני תמיד עונה תשובות קצרות ולא מנסה לפתח שיחה.
עברתי בית ספר, הכרתי אנשים חדשים… יש לי הזדמנות לפרוץ גבולת, אבל לא! אני פשוט לא יכולה, משהו עוצר אותי… אולי זה הוא? הפחד שהוא יחשוב עליי משהו רע? הפחד שהוא לא יאהב את ההתנהגות שלי.
כבר עברו כמה שנים מאז… הוא למד בבית הספר שבו למדתי שנה אחת, ועזב, לא שמעתי ממנו כל כך הרבה מאז, אבל חלמתי עליו הרבה מאוד, ומדי פעם כשראיתי אותו ברחוב, הלב שלי פעם במהירות לא נורמאלית, הרגשתי את הפרפרים האלה בבטן, לא היה ללי חשק לאכול במשך כמה ימים, ולא הפסקתי לחשוב, כי אני יודעת שגם הוא ראה אותי, אבל עבר כבר זמן, האם הוא שכח אותי? הוא לא זוכר שלמדנו ביחד במשך שנה? למה הוא לא אומר שלום? אני הילדה הכי ביישנית שיש, ואם הוא זוכר אותי אז זה בטוח בתור "הילדה שלא מדברת", אז הוא לא יכול להגיד שלום? עברתי לידו, הסתכלתי עליו, ואני יודעת שהוא ראה אותי, אז למה? למה רק אני מרגישה ככה? למה אני בכלל עדיין מרגישה ככה? אני מפחדת, עבר זמן רב מאז השנה הזאת, אז איך זה שבכל לילה לפני שאני נרדמת הוא המחשבה האחרונה? איך זה שבכל פעם שאני רואה אותו, עדיין יש את הפרפרים וההתרגשות, הרי אנחנו לא מחליפים בינינו מילה.
תמיד אני חושבת על מה שיהיה בעתיד, האם אני ארגיש מתישהו כלפי מישהו אחר את ההרגשה הזו או שזה קורה רק באהבה הראשונה למרות שהיא לא ממש התממשה? האם האהבה שלי אליו הפכה כבר לאובססיה? אני בטוחה שבאהבה הראשונה שלו הוא גם הרגיש ככה, אבל מאז הוא כבר עבר הרבה מערכות יחסים, ואני ממש רוצה לדעת אם הוא באמת אהב כל אחת מהן? האם הוא התאהב בהן או סתם שיחק? ועכשיו כשאני חושבת על זה, מה יקרה לי אם הוא יפנה אלי וינסה לדבר איתי? האם אני אזרום עם השיחה כי חיכיתי לה הרבה מאוד זמן או שאני אענה בקרירות כי אני לא אדע מה הוא באמת מרגיש?
יש בראשי עוד מלא שאלות, ולא משנה עוד כמה זמן יעבור, אני לא אמצא את כל התשובות, החיים מלאים בשאלות, וכדי למצוא נאת התשובות צריך אומץ, ולי? לי אין אומץ, אז כנראה שאני אצטרך ללמוד לחיות ולהתמודד עם זה.
תגובות (0)