הרגשה הזאת.

מכירים את הרגשה הזאת, שאתם לא מצליחים לספק את עצמכם בלימודים, בחברתי או כל דבר אחר..?
תשכחו לרגע את מה ששאלתי אותכם ואולי הספר לכם, מה אני באמת מרגישה..
חוץ מזה שהיה לי אתמול בר
מצווה שהוזמנתי עליה..
התכוננתי למיצב שהיה היום .אבל לא הייתי במיטבי הייתי מצוננת וגם הייתי צרודה מאתמול מבר המצווה. מה שאני מספרת עכשיו נראה כמו רשימת תלונות אבל באמת זה לא.
אני מרגישה שיש לי צורך לכתוב אך אין לי סיבה מצודקת, למה (?)
במיצב שהיה היום הרגשתי סיפוק שאני לא הצלחתי ,במיוחד שנשארתי בין האחרונים לא סיימתי את כל ,אני מרגישה את הרגשה שאני צריכה להתבייש כי שמעתי ,ילדים שאמרו שזה קל אך בשבילי זה היה קשה וגם כלפי כמה ילדים אחרים.
עכשיו אני מרגישה את האכזבה הזאת שלאכזב מישהו קרוב למרות שלמדתי הרבה..
אני מרגישה שאפילו אכזבתי את עצמי!
אמרו לי שהיה בסדר ,אני עונה לעצמי אך היה בסדר עם אפילו אני אכזבתי את עצמי ואת הסיפוק של הצלחה, הצלחתי ולומר זאת אני לא יכולה!
אז חזרה לשאלה:
אם זה קרה לכם?
אפשר להסיק שלכולם זה קרה!
—————————————
הודעה:
אין לי חשק להמשיך היום את אחד הסיפורים אולי אני ימשיך, לא בטוח..
תודה!