הקדרים באים

הקדרים באים

עשרה היינו ואני המספר באותו ערבו של קיץ אצל צבי וריטה בחצר, באותה הרגיעה הנעימה שאחרי הארוחה, בסיומו של עוד מפגש ועוד ביחד ובשארית שיחה, כשלפתע קמה דינה ואמרה שהיא נכנסת לבריכה וכבר התרחקה מעט, וכאילו בטבעיות וכאילו בלי 'תיראו אותי', אך גם עם 'תיראו אותי' שהיה בלתי נמנע, התפשטה לאט וקיפלה לאט והניחה מסודר על הכיסא וכל הצדודיות שלה עירומות היו ומעוגלות, והיו נעות כבדות ושיחקו בכתמי צללים של ערב ובמדבקות של אור, ונדמה היה שהאוויר אצלה עומד ואצלנו הוא רוחש.
ובסוף אותו לאט היא חייכה והזמינה את כולם אל הבריכה והלכה… וליוותה אותה שתיקה שמעוכבת ורוצה להיפרע, והעיניים עוד אוחזות היו בירכיים העבות ובחמוקי הישבנים הבהירים, ומיד היא נעלמה והשמיעה בררררר של קור ושובבות וקולות שכשוך וצהלה, וקריאות 'מי בא'.

כך נותרנו שם מאחוריה בפתיעה גמורה וללא דעה שלמה ואביבה התעשתה הראשונה ואמרה שזה אינו לרוחה, וכאילו בשביל לסמן לנו גדר, היא שבה והדגישה ש"ממש, ממש לא לרוחה", והוסיפה שכעת בגיל שישים אין בזה שיווי משקל ויש בזה התייפייפות וחוסר התחשבות ובכלל יומרני ולא אסתטי, ובן עמי שאף פעם לא עוצרות אותו גדרות, נשען לו ככה לאחור וגלש מעט למטה בכיסא, כאילו שווה נפש אבל גם דווקא ולהרגיז, ואמר שעם כל ההבנה שיש לו לאביבה הוא זורם במקרה הזה עם דינה. ודפנה, שביחד עם בן עמי עוד מהתיכון שלנו, אמרה שאולי לשם שינוי הוא יפסיק לזרום וירגיש קצת ויחשוב, ואחר כך הכל היה צפוף ונוגע ונכנס זה בזה וגם בהרמת קול והיו התחכמויות ורצינויות ומשבים של כעס ועל סף קמים ללכת וכל מיני גלוי ולא מעט נסתר, עד שבא מרווח קטנטן של הפוגה שנשמעו בו רק קולות אותה השתכשכות עירומה ומפתה, ושמה במרווח הזה ריטה שאלה מה באמת וברצינות הבעד והבנגד שכל כך מסעיר אותנו.

ושוב מצאנו את עצמנו עוצרים לרגע ומהרהרים לרגע מה פה לגופו של העניין ומה פה לגופנו, ומה רק נראה מפריע ומה באמת עלול להיות מזיק, עד שסימה לקחה לה לעצמה את הרשות ובהתרגשות שהלכה והתגברה היא כאילו סיכמה, שבכל השנים האלו במעגל שלנו היא אף פעם לא הרגישה צורך לראות או להיראות, ודי לה מה שהיא רואה ומראה אצל אורי שלה, ובכלל מה פתאום עכשיו ומה התכלית ולמה לחצות גבולות כשהרי אפשר להיסחף… וכשנסחפים מי יכול לדעת לאיזה חופים… ולעזאזל מה קפץ עלינו, והייתה ריגשה גדולה מקודם ואולי אפילו דמעה של כעס ועלבון ומחאה והיו ראשים שהורכנו באי נחת, ואורי הרגיש מוכרח להתגייס ולעצור ומוכרח להרגיע וקבע כמין די וכמין סוף דבר שההצגה של דינה היא לא יותר מהתרסה. התרסה ולא יותר !
ושוב הייתה שתיקה, ונדמה היה שבאחת הצטננה אותה פראות ואותה ההתגרות וכבה אותו ניצוץ ואפילו הקולות מן הבריכה כאילו השתתקו ובאחת הערב הזדקן ואיבד מטעמו.

אך ממש לפני שדעכה העוררות ההיא כליל ונבלעה בעוד קפה ועוד עוגה שמזנבים בכל פגישה, קמה ליהי בשתיקה וניגשה הצידה אל אותו כיסא של דינה, ובאותה האיטיות שהייתה שם קודם התפשטה מן הבגדים וקיפלה וסידרה אותם במנוחה על אותם של דינה והסירה את אותו תותב של חזה אחד שהשלים אצלה מה שהחסיר המנתח, ושוב היה אותו משחק של כתמי צללים ואור שהיו עליה מקדימה ואחר כך כשהלכה באו מאחור, ואצלנו היו מין זעזוע והעיניים היו מבוהלות ומבולבלות והיו תוהות בין סקרנות שרוצה לנעוץ ובין תחושות אי נוחות של מציצנות על אף שהכל גלוי היה לגמרי, ואולי במיוחד משום שהכל היה מתגרה כל כך וגלוי לגמרי, ועד לעד נמשכו העיניים בין ליהי ובין בועז שלה ובינינו מאחד אל השני, ועד שלא ידענו להיכן להפנות את העיניים, שוב הגיעו והסיחו הקולות מהבריכה עם אותו פכפוך של גוף ומים ועם צהלות שימחה והשפרצות וצחוק וניצוצות ואצלנו התעבה ענן סמיך והיה דחוס והיה נקרע בין יצרים.

ושמה בענן הזה, אורנה שהיא מעט אחרת ומעט ליד ולא תמיד נספרת, אמרה בשקט שנשמע היטב שהיא מאוד מסכימה עם אורי וגם היא חושבת שזו התרסה… התרסה אחת גדולה נגד השנים האלו הרבות אשר חלפו וכנגד השנים האלו שנרשמו והתעבו בגוף שלנו ועשו בו כבשלהן, וכנגד הסתרות שלפעמים אדם רוצה להיחלץ מהן… ולו רק פעם, כי בעצם בשביל מה, ובכלל התרסה נגד הסדר ונגד הסדרים כולם שמתחשק מידי פעם להפוך אותם רק כדי לחוש שאפשר אחרת… ורק כדי שתהיה בך מין גאווה שלא תמיד היית ככה ולפעמים היית קצת להפך…

ובן עמי קם, ומשום מקום ולא שייך בכלל, נתן קרקור גדול ומתגלגל של תרנגול והתקדם אל הבריכה ובגדיו היו הולכים להם מאחוריו ונזרקים לכל עבר וכבר נתן עוד קרקור אחד ארוך מקודמו ומסתלסל וצבעוני ממנו, ואיכשהו איבדו המילים מכבודן ומכובדן, ומיד היו בבריכה השתכשכויות וצווחות ושעשוע גדול, וגם ריטה קפצה והכריזה שהיא "מתריסה" ובהרף היינו שם כולנו ערומים לעזאזל, לגמרי לעזאזל, וכולנו היינו יוצאים ונכנסים אל הבריכה וקופצים ומתרוצצים וצוחקים וצבי הביא קוביות גדולת של אבטיח שאוכלים בידיים ושנוזל על כולך ונשטף במים בבריכה וגם וודקה קפואה שעוברת בבקבוק מיד ליד ומפה לפה ועושה אש בגרון…
והכל היה נראה פתאום מצחיק ושטותי מאוד והבלים והכל היה כדאי והכל היה 'למי אכפת' ובחצות היינו קדרים באים.