הצרצר

בערב החם הזה, ישבתי לראות טלביזיה.
יושבת לי בכורסת הנצרים הכחולה , הנוחה שלי , בפיאת הסלון ,תוך כדי ,צופה הליכות ביתי.
נכון , הבית נקי ללא רבב, אור קטן כתום מאיר פינה אחרת.פרחים יפים לכבוד החג מקשטים את שולחן פינת האוכל.
לפתע טס לכווני בעל כנף שחור משחור. גדול מתיקן וגם שחור ביותר, ותיקנים הרי חומים. קטן הוא ממש לא היה. אז נאלמתי דום,והפחד שיתק אותי באותו רגע ממש.לא עשיתי שום תנועה והמשכתי לצפות בתוכנית. פתחתי את החלון,אולי ינשום את האויר החם בחוץ ויטוס הלאה.
היה שקט.בהמשך הערב נפגשו דרכינו שוב.
הוא חזר. עמד קצת על הקיר . הלכתי להביא עיתון . אולי הוא יחכה קצת על הקיר הלבן.אולי הוא לא מבין שבכוונתי למחוץ אותו. וכך עשיתי . הוא נמחץ. שמתי לבנה על העיתון. עכשיו הלכתי לישון. שמחה וטובת לב . חלומות פז. שכחתי ממנו.
בבוקר , דבר ראשון עוד לפני שצחצחתי שיניים הלכתי לנקות את זירת הפשע.הרמתי בחרדת מה את הלבנה ואז בזהירות את הדף של העיתון.
האורח מאתמול לא היה שם .
העיתון היה נקי.
שום כתם דם ,אפילו לא זערורי.הצרצר בר המזל פרש את כנפיו השחורות ועף.וכנראה שהוא חי בביתי באחד החדרים ,באחד הארונות או מתחת למיטות, עד עצם היום הזה. אולי .