הצהרה של אהבה

עבר זמן רב מאז שכתבתי משהו.
הידיים מקלידות באטיות על המקלדת, שוקלות כל מילה. אני לא מצליח להבין למה זה ישנה משהו, אני עדיין כותב והמילים נרשמות. למה שאני אכתוב על אהבה? הלב שלי כבר נשבר. אירוני הא? דווקא אני.
זה בגלל שאני לא רומנטי מספיק? אני לא מצליח להבין.
רוב הסיפורים נכתבים מתוך סיבה. אולי כאן אין ממש סיבה- אלא הצהרה.
"הייתי מאוהב- נתתי מעצמי הכל. הייתי רומנטי מהסרטים ולא בשביל לנצל אותך או כל דבר אחר. נהניתי מכל שנייה בחברתך. גם אם את לא אוהבת אותי אני עדיין אותך ואני לא מצליח להשכיח את זיכרונותיי ממך. את כבר לא תחזרי אליי, זה ברור. מה אני עושה בינתיים בחיים שלי- מתנועע בלי מטרה כמו חיידק."
אז זהו. זה נגמר.
אני כותב את המילים האלה כאן ואני לא מצטער- כל דקה שהיית איתי הייתה מבורכת.
את יודעת מה מצחיק? אני כבר לא הבחור שמנוסה באהבה. מערכת היחסים בנינו הייתה כל כך יפה אבל כנראה פישלתי במשהו. אפילו שאמרת שלא.
אני עדיין לא מבין.
מזל שהחיים כמו גלגל, להמשיך להתגלגל בכביש גם אחרי תאונות. רק לתקן ואני מוכן לחזור לכביש.
חדש וחזק.
אני אוהב אותך-
זה כל מה שרציתי לומר.
אין לי מה להוסיף יותר.