הפרעת אכילה?
אוכל.
אוכל זאת מלחמה יומיומית בשבילי.
כמה פשוט לשים את זה בפה – וללעוס ולבלוע. כמה קשה.
אחרי ארוחה מסתגרת בחדר ובוכה ומרביצה לעצמי ומסמנת בעט דק ושחור
את השומן שצריך לצאת. לך! שורטת את הבטן ואת הירכיים משאירה סימנים סוטרת לעצמי וכל זה כי לחמנייה מצאה את דרכה למקום שהיה אסור לה להיכנס אליו.
עד שאת מבינה שיש לך הפרעות אכילה כבר מאוחר מדי. את כבר בתוך זה.
סופרת קלוריות
זורקת בגדים
מסתירה
בוכה
מסרבת
מרעיבה
מרביצה
מענה
אוכל זאת מלחמה יומיומית בשבילי.
ועכשיו, מטפלים.
חברה שלי יודעת.
חברה שלי מכריחה אותי לאכול.
חברה שלי מזהירה אותי.
חברה שלי שמה לב בימים של הרעבה.
חברה שלי עוזרת לי כל כך.
אז עכשיו הכל טוב יותר. אני אוכלת מסודר יותר.
טוב, אני אוכלת נקודה.
יש מי שעוזר לי.
אני לא יכולה להגיד שהכל מושלם
אני לא יכולה להגיד שאני לא נופלת לפעמים
אני לא יכולה להגיד שאני כבר לא מרעיבה את עצמי
אני לא יכולה להגיד שאני יכולה לאכול ליד אנשים
אני לא יכולה להגיד שאני שלמה עם איזה שאני נראית
אבל עכשיו כבר טוב.
תגובות (4)
וואו אני כל כך מזדהה לא בגלל שזה קרה לי אבל אני יכולה להגיד שאני לא הייתי שלמה עם עצמי אבל לאט לאט למדתי לקבל את עצמי ולהשלים עם עצמי וזאת משימה כל כך קשה .. אבל יש מסביבי אנשים מדהימים שתמיד עזרו וגרמו לי לפתוח את העיניים ולראות דברים שלא ראיתי קודם ..
את מדהימה ובאמת ריגשת אותי ברמה שיש לי צמרמורת אדירה כל הגוף שלי מדגדג עכששיו ובאמת אם את צריכה מישהו לדבר איתו אני יכולה לתת לך את המספר שלי אני אוהבת להיות אוזן קשה וכתף ובאמת כל דבר גם הכי קטן ובשמחה אני יעזור
טוב לשמוע שעכשיו טוב יותר.
האמת, שאני לא יכולה להגיד שאני מזדהה, חוץ מאיזה חודש שתקפו אותי איזה שלוש מחלות ביחד ולא יכולתי להכניס שום דבר לפה ונכנסתי לתת משקל בעקבות זה. זו הדרך היחידה שלי כן להבין את הכאב הזה, האיסור הגופני הזה עם כל ההקאות. זה קשה, וזה נורא, ואם לי היה קשה להתמודד עם זה רק לחודש נאי רק חושבת עלייך – בכבוד כזה עצום.
את מדהימה, ואין מילים. כל הכבוד על האומץ לשחרר את כל זה.
וואו, זה בדיוק אני… וכן, שיתפתי המון, גם כאן. אבל אף אחד שלא עבר את זה לא יכול באמת להבין. מעריכה מאוד את המאמץ לצאת מההפרעה, מי כמוני יודע כמה זה קשה. בהצלחה בהמשך! (אגב, אני כבר התחלתי לאכול ליד אנשים וכמעט לא מרעיבה את עצמי…:)
איזה יופי כמה אני שמחה לשמוע