הפנים האמיתיות של ההיפנוזה

בתוכניתו "פנים אמיתיות" הציג אמנון לוי את ההיפנוזה כמכשיר פלא לשיפור עצמי. מן כלי שיכול להחליף גם פסיכולוג וגם קואצ'ר…
מניסיון אישי, אני יודע שזה לא כך…
הכול התחיל עוד בשנות השבעים, כשהמהפנט, אבישלום דרורי, שהיה מפורסם בזכות יכולות ההיפנוזה שלו, פתח קורס היפנוט. למרות המחיר הגבוה, שלא ממש יכולתי להרשות לעצמי, נרשמתי לקורס. במהלך הקורס היה רגע שמצאתי את עצמי במצב של טראנס, ראשי היה סחרחר והרגשתי שכוח חיצוני משתלט עלי. כל זה קרה כשאבישלום דרורי עשה את תנועות ההיפנוזה שלו לעברי. עוד שנייה והייתי נכנס למצב של טרנס, אבל אז, זה נפסק. כל זה בגלל שהמשתתפים האחרים בקורס, התרעמו על כך שהוא מעניק לי יחס מיוחד, כי כבר התעסק אתי לפני כן…
למרות שכבר אז, קצת חששתי מההיפנוזה, בגלל כל מני שמועות, החלטתי בכל זאת להמשיך לעסוק בזה ובאתי להררי לכמה פגישות פרטיות. בקשתי ממנו הייתה להשתחרר מההססנות שלי, ולהפוך לאסרטיבי, מה שנקרא צבר של ממש. האמת, שהרגשתי שהררי לא אהב את הרעיון הזה… בכל זאת משך כמה פגישות לימד אותי כיצד להיכנס למצב של היפנוזה.
באותה תקופה הכרתי בחורה, שעניינתי אותה בהיפנוזה. היא באה למפגש עם הררי ומאוד התרשמה. אלא שבסוף, בעצת קרוביה, החליטה לא להתעסק בנושא… אולי גם שמה לב, שאני, באותה תקופה, התחלתי לגמגם קלות…
עוד דבר שמשך את תשומת לבי, אבל כנראה התעלמתי ממנו, היה בחורה שהופיעה תדירות בפגישות עם הררי. היא נראתה לי כמי שהפכה תלותית לחלוטין באיש, כמו מן זומבית כזאת…

הגמגום הקל ממנו התחלתי לסבול, היה, כנראה, תוצאה של דרך המחשבה שלי, שאיבדה מהספונטניות שלה. כלומר, בגלל שהמחשבה שלי, שקדמה לדיבור, הפכה להיות מאולצת, הייתי חושב על מה שאני הולך להגיד, וזה היה גורם לי לקשיי דיבור… כלומר עצם הרצון לשלוט, מביא בעצם לאיבוד שליטה… הייתי שוכב ללא ניע, מנסה להיכנס להיפנוזה, לתודעה אחרת… פעם מישהי נכנסה לחדר וראתה אותי והייתה קצת מבוהלת. במקום, כמו במדיטציה, להיכנס לתוך עצמך, בהיפנוזה אתה מנסה לזייף את עצמך. להפוך לאידיאל שיש לך בראש.
זמן קצר אחרי שהתחלתי לתרגל היפנוזה לבד, עזבתי את תל אביב וחזרתי לגור, תקופה מסוימת, באילת, עם ההורים שלי. באילת המשכתי לתרגל היפנוזה והימים עברו די מהר, בגלל שהייתי עסוק בעבודה מפוצלת.
ואז יום אחד, חשך עליי עולמי, פתאום נתקפתי בחרדות חמורות. לא ידעתי איך לאכול את זה ולאן לפנות. בדיעבד הבנתי שההיפנוזה הוציאה אותי משיווי המשקל הרגשי. פשוט העומס שהטלתי על עצמי, בעקבות הסוגסטיות שניסיתי להחדיר לתת ההכרה, נדחו על ידי המערכת הלוגית של הנפש. הפחד פן הזיוף שלי יתגלה, הפך להיות חרדה יומיומית. איבדתי את הספונטניות שלי, בעקבות המאמצים הרבים להיות מישהו אחר, שהשקעתי בהיפנוזה.
הדרך היחידה שבה האדם יכול לפתור את בעיותיו, הוא להתמודד אתן ולא לברוח מהן לעולם דמיוני, שבו הכול כבר נעשה ונפתר. הבריחה מהמציאות היא סוג של מחלת נפש. היום אני כבר לא מנסה להתיימר להיות מישהו אחר, אלא ההפך. אני מקבל את עצמי על החולשות שלי ולומד להתמודד אתן. אני פשוט לומד לאהוב את עצמי במקום להתכחש לעצמי.
קיצורי הדרך, שההיפנוזה, מתיימרת לעשות, הם מסוכנים. למה הדבר דומה? לאדם שמתחיל להתאמן ורוצה להגיע לשיא, אבל הורג את עצמו תוך כדי אימונים…
ד"ר מוריס קליינהאוז, מומחה להיפנוזה טיפולית, ומי שהצליח להעיר את הנערה שלא התעוררה אחרי שהופנטה על ידי אבשלום הררי, הגדיר את ההיפנוזה כתיבת פנדורה, שאי אפשר לדעת מה יקרה כשפותחים אותה. ואכן ההיפנוזה ידועה בתור גורם רציני להרבה הפרעות פסיכולוגיות.
גם אני, אחרי החוויה הקשה, שעברתי עם ההיפנוזה, נזקקתי לפסיכולוג. הוא טען שרבים מאוד מהמטופלים שלו, הם נפגעי היפנוזה. הוא נתן לי להביט בתריס של החלון בחדר, ואחרי שעצמתי את העיניים, שאל מה אני רואה. לתדהמתי, שלא כמו שתמיד זכרתי, לא ראיתי, כשעצמתי את העיניים, את התריס בדמיון שלי…. הוא הסביר לי שההיפנוזה מוחקת את היכולת שלנו לראות את הדברים כפי שהם. אנו כאילו מאבדים את הקשר שלנו אל המציאות ושבויים בדמיונות שהחדרנו למוח שלנו. אתה לא יכול לברוח מעצמך, להתחמק מלהתמודד עם בעיותיך. ספרי הילדים מנסים ללמד אותנו את זה. הילד נוסע רחוק ועובר הרפתקאות לרוב, רק כדי לגלות בסוף, שבבית הכי טוב…
זמן לא רב אחרי החוויה הלא נעימה שעברתי עם ההיפנוזה, הופיע בעיתון ערב סדרת כתבות על הסכנות שבהיפנוזה. הכתבות הופיעו בעקבות מפגש בין העיתונאית לפסיכיאטר, שרצה להתריע בכך על הסכנות הרבות שבהיפנוזה.
ואכן המצב שבו מנסים לגרום לאדם להתעלות ולהפוך למי שאינו במציאות, הוא מצב הזוי, לא ריאלי ומסוכן. למה הדבר דומה, לבדיחה הבאה: יהודי מגיע לרומא ורואה שם אנשים זורקים מטבעות לתוך מעגל גיר, על המדרכה. האדם שעומד שם, טוען שהכסף בתוך המעגל, נועד לתרומה לכנסיה והוא מתפרנס מהמטבעות שנופלות מחוץ למעגל הגיר.
היהודי אוהב את הרעיון ומיד פותח "מקום" משלו, שבו אנשים מתבקשים לזרוק כסף לשמיים. "מה שנשאר למעלה", הוא אומר להם, "שייך לאלוהים, ומה שנופל למטה, שייך לי".
כלומר, היפנוזה מתיימרת להעביר את האדם למצב של התעלות תמידית, בלי לקחת בחשבון שעל מנת להשיג משהו בחיים, צריך להתנסות גם בכישלונות ובקשיים שמלווים כל דרך… אם אלוהים היה באמת רוצה לעשות את האדם כל כך מוצלח, הרי הוא היה בורא אותו מלכתחילה כזה. כל העניין בחיים זה המשחקים בין טוב לרע, היאן והיאנג, הניגודים…
כל זאת בניגוד למדיטציה, או שימוש בדמיון מודרך, שבהם אתה לא כופה על עצמך להיות מישהו אחר, אלא משתחרר אל מהותך האמתית. מה שעומד שם במרכז הענייני זה הרוח, הנפש שלך ואתה לא מתעלם ממנה ומעצמך. כל זאת בניגוד מוחלט, למהפנט המדומה, שהופיע בתוכנית של אמנון הלוי. האיש הוא מאמין גדול במכניזם של הנפש ולא בנפש עצמה. ההתעלות הנפשית במדיטציה, היא חיבור לרוח, למהות הפנימית החיובית, תוך ניטרול הרעשים החיצוניים של חיי היומיום. שלא כשבהיפנוזה, אתה לא נאבק בדברים השליליים מתוך רצון לבטל אותם, אלא אתה מפנה את המודעות שלך לדברים אחרים. בהיפנוזה אתה מבטל את עצמך, פה אתה מעלה את עצמך…