הפחד שלי-פריקה

אני מפחדת ללכת בשכונה החדשה כי היא קרובה לגדר. אני מפחדת לעלות הביתה ולפתוח את הדלת בלילה כשהדימיון שלי משתולל בצורות נוראיות. אני מפחדת להסתכל בלילה דרך החלון כי אני מפחדת לראות מחבל בגינה. אני מפחדת לישון עם תריסים פתוחים כדי שאם מישהו ינסה להיכנס מהחלון שלי יהיה משהו לעכב אותו. אני מפחדת לראות דברים מפחידים. אני מפחדת לאבד מישהו.
אני מפחדת.
הכל התחיל ביום הראשון של חופשת פסח. ישבנו כמה ילדים על הספסל שליד המרפאה ודיברנו. פתאום אחיה אומר: "היה פיגוע בגיתי(אנחנו תמיד אומרים בקיצור גיתי במקום להגיד 'בצומת גיתי אבישר')" שניה אח"כ תמר אומרת "זה אנשים מיקיר" כולנו מתחילים להילחץ, מה זאת אומרת מישהו מיקיר? מי זה? מה קרה? אח"כ מגיעה שמועה שילדה קטנה מיקיר נהרגה. בשלב הזה כולם בדיכאון וכל הבנות על סף בכי. אמא של אחיה מתקשרת. "אני יודע מי זה. זה לא קרוב של אף אחד מהשבט הילדה הקטנה לא נפטרה אבל היא במצב אנוש אסור להגיד מי זה כי לא כל המשפחה יודעת" בשלב הזה ככככככווווללללםם מתחילים לתחקר אותו. אומרים שזה משפחת ביטון. מגיעות התמונות והסרטון. אנחנו רואות כל הבנות ביחד ובוכות. אומרים להגיד בינתיים תהילים. כולנו אומרים ביחד. אדל היא שכנה של 3 בנות, עוד אחת עשתה עליה בייביסיטר וכולם מכירות אותה ואת דוד שלה כי הוא בגיל שלנו. מודיעים לכולם שבתשע תהילים לכל הנשים והנערות בבית של הרב ולגברים בביהכנ"ס. כל היישוב ל הרגליים. כולם מפחדים. הילדה המתוקה שהיא אפילו לא בת שלוש בסכנת חיים ואחיות שלה ואמא שלה במצב בינוני וקשה כולם אומרות תהילים בכוונה וחצי בוכות. יוצאים משם ואומרים על הפגנה בגיתי. המון אנשים הולכים. לי לא הרשו. אני וחברה שלי יושבות לדבר עוד קצת ובוכות. כולם בוכים. כל היישוב נמצא בענן שחור. כולם במשך הזמן עוזרים למשפחה. עד היום עדיין עוזרים להם.
זה גרם לי להתחיל לפחד. לחשוב ש10 דקות מהבית שלי זרקו עליהם אבנים והדבר הנוראי הזה קרה.
שבוע אח"כ נסענו כל המשפחה ואבא שלי הסביר לנו מאיפה הם זורקים אבנים.
חודש וחצי אח"כ, אביתר בורובסקי נרצח.
כל פעם שאני חושבת על איך שגיליתי על זה מתחשק לי לבכות אבל נראה לי חפרתי לכם על איך שזה קרה יותר מידי פעמים.
שבת בלילה. אמצע החופש. אני וחברה שלי יושבות ומדברות. פתאום שומעים ירייה או שתיים מרחוק ואנחנו לא מפחדות. יש המון פעמים יריות מהבסיס/מהמטווח או סתם מחתונה ערבית(למי שלא יודע ערבים נוהגים לירות בחתונות והמון פעמים גם זיקוקים ושומעים את זה אצלנו) אנחנו שומעות קריאה לא ברורה מרמקול. אני אומרת לה:"בטח סתם מהבסיס שומעים את זה לפעמים" (היא לא גרה ביקיר אבל היא באה הרבה אז יש דברים שהיא פחות רגילה אליהם ממני) חצי דקה אח"כ אנחנו רואות ג'יפ צבאי עובר ברחוב ואנחנו שומעות שיש עוד שנוסעים ברחובות אחרים. בבוקר אחותי מספרת לנו ששתי ערבים חדרו ליישוב והצליחו לפרוץ לשתי בתים שב"ה בנס ענק המשפחות שגרות בהם לא היו ביישוב בשבת ואז מישהו ראה אותם וירה שתי יריות אזעקה והקפיצו את הכיתת כוננות ואת הצבא וכל הלילה עשו פטרולים. ומאז בכלל יש לי סיוטים.
אין לי עם מי לדבר על זה ואני צריכה לפרוק, פשוט לפרוק את כל הפחדים שלי.